לא קלים היו חייו של יעקב. אחרי ש"גנב" מעשו את הברכות, והיחסים בין השניים התערערו משהו, בורח יעקב - בציווי אמו - לחרן, לבית לבן. יעקב נאלץ לעזוב את ביתו אשר בו גדל, להשאיר את חייו הקודמים מאחור, ולוותר על כל רכושו על מנת להציל את חייו.
כך, בודד וחסר כל יוצא יעקב לדרכו אל עבר הלא נודע.
בדרכו חרנה פוגש יעקב את הרועים היושבים להנאתם ליד הבאר בחוסר מעש, ומחכים לשאר חבריהם על מנת שיוכלו לגלול את האבן. וכידוע, בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות, הדרך הטובה ביותר לפתוח בשיחה היא לשחק ב"מכיר את?". "הידעתם את לבן?" שואל יעקב, והרועים, בהתאם לחוק הדתיים השלובים, לא מאכזבים: "ויאמרו ידענו", מה שלומו? ב"ה בסדר, והשיחה מתגלגלת לה. ואז, חלה נקודת מפנה בסיפור:"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל...ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר...".
סיפור זה מפליא מאוד. הפלא הוא לא כיצד הצליח יעקב לגלול את האבן, אלא מה פתאום יעקב מחליט לנקוט בצעד זה?! יעקב היה איש תם יושב אוהלים, שרבקה – אמו, עושה בשבילו הכול, היא זו שמניעה אותו לקבל את הברכות במקום עשו, היא זו שאומרת לו להביא כבשים, להתלבש כמו עשו וכו'. יעקב מייצג למעשה את הדמות הפסיבית.
והנה, אותו יעקב, הבחור התמים יושב האוהלים, הביני"ש הטיפוסי, ניגש אל הבאר וגולל את האבן? מאיפה בכלל יעקב שואב את הכוח לנסות, זה הרי כ"כ לא אופייני לו?!
הרב ליכטנשטיין מסביר שבין יעקב הראשון ליעקב השני יש את סיפור החלום.
החלום הוא בעל משמעות מיוחדת – זו הפעם הראשונה שהקב"ה מדבר עם יעקב. ליעקב יש כאן התגלות, והוא מקבל משימה: מעכשיו הוא מתחיל את השושלת של עם-ישראל, הוא זה שיירש את הארץ - יעקב מקבל כאן שליחות.
ולא ראי יעקב שלפני השליחות כיעקב שאחרי. ליעקב שאחרי קבלת השליחות יש חזון ומטרה, הוא מקבל תכלית חדשה לחייו.
ויקטור פראנקל בספרו "האדם מחפש משמעות" עומד על נקודה זו:
"כשאני אומר, כי האדם הוא ברייה אחראית וכי עליו לממש את הפשר הפוטנציאלי של חייו, אני רוצה להטעים, כי הפשר האמיתי של החיים יימצא בעולם ולאו דווקא בתוך האדם או בתוך נפשו, כאילו היו איזו מערכת סגורה. כיוצא בזה, מטרתו האמיתית של הקיום האנושי לא תמצא במה שנקרא הגשמת עצמו... רק במידה שאדם מקבל עליו את הגשמת פשר חייו, הוא גם מגיע להגשמת עצמו...".
כלומר, על מנת שיוכל להגשים את הפוטנציאל הטמון בו, צריך האדם לשאוף להגשמת מטרת חייו ולמיצוי תכלית חייו .
תכלית חייו של יעקב ה"ישן" הייתה לימוד התורה וקיום המצוות בלבד, ואת תכלית זו שאף יעקב להביא לידי מיצוי. שאיפה זו באה לידי ביטוי באורח חייו של יעקב ותכונותיו: הישיבה באהלה של תורה, התמימות, הפאסיביות. על ידי לימוד התורה, שזהו פשר חייו, יעקב מגשים את עצמו.
יעקב "החדש" מקבל מטרה חדשה, והיא הקמת זרע ישראל וירושת הארץ. כעת, כדי להגשים את עצמו, יעקב אינו יכול להמשיך באורח חייו הקודם, עליו לסגל לעצמו תכונות חדשות על מנת שיוכל לעמוד במשימתו, ולהגשים את פשר חייו.
כאשר יעקב רואה את רחל, הוא רואה את הבטחת הקב"ה, את ההמשכיות, את הזרע שהובטח לו, וזה מה שנותן לו את הכוח לגשת ולגלול את האבן מעל פי הבאר.
כשיעקב מקבל שליחות ומטרה חדשה לשאוף אליה, הוא הופך להיות אדם אחר לגמרי. לפתע הוא מקבל עוצמות שלא היו לו מקודם.
פראנקל מביא גם את דברי הפילוסוף הגרמני ניטשה שאמר:
"מי שיש לו איזה למה למענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך".
יעקב מקבל משמעות חדשה לחייו. אז נכון שעשו רוצה לסגור איתו חשבון, ונכון שהוא חסר כל, ונכון שהוא בדרכו לארץ זרה, אבל יעקב, שרואה ברחל את הדרך להגשמת ה'למה' של חייו, קם ועושה מעשה, כי הוא לא ייתן לשום דבר להפריע לו בדרכו להגשמת המטרה!
דבר זה נכון גם לגבינו. עלינו לשאול את עצמנו מהי מטרתנו ומהי תכלית חיינו, בשביל מה בכלל אנחנו כאן?!
אם נדע למצוא את ה'למה' של חיינו, גם אנחנו - כמו יעקב, נוכל לשאת כל 'איך'...