כמנהלים, ולמעשה כבני אדם, צרכנים, לקוחות, מעסיקים או ספקים, אנחנו משתמשים בכלי הזה שנקרא דיבור. אותו כח אנושי אדיר, שהוא אינו רק כלי ביטוי גרידא להבעת רעיונות או מסרים, אלא כוח בעל תוקף, לעיתים אף חוקתי ומשפטי. כך למשל הבטחה, שמשמעה לעיתים הוא "נדר". התוקף שלו הוא לא פחות מאשר חוזה-בלתי-כתוב, שהקוד המוסרי תובע מהאדם לעמוד בדיבורו.
פרשת השבוע פרשת בחוקותי
פרשת השבוע מתייחסת בהרחבה למשמעות של ההבטחה, ולכח שלה. רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, מצטט את דברי שלמה המלך בהקשר זה: "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם".
נכון, מדובר כאן באדם הנודר משהו ביחס לא-לוהיו, אולם הכוח האנושי הזה תקף גם ליחסים בין בני אדם.
אנחנו נוטים להתחייב לדברים, לפעמים במעורפל, לעיתים במישרין. לפעמים אנחנו מבטיחים בונוס לעובד, או תמריץ אחר, אם הוא יעמוד במשימה מסויימת. חשוב מאוד, אבל מאוד, לרשום לעצמינו את ההבטחה, ולהשתדל ככל הניתן לעמוד בה, גם אם העובדה ביצע את משימתו באופן חלקי.
לעיתים נדמה לנו כי פעולה ממשית ומעשית היא דבר שיש לה כח: "הנה: עשיתי, פעלתי ושיניתי", לעומת זאת, הדיבור נשמע כמו משהו אוורירי וחסר משקל.
אולם המבט הגבוה מלמד אותנו שההפך הוא הנכון: הדיבור הוא כח אנושי המבטא את החלק היותר גבוה של האדם: המוח.
פרשת השבוע פרשת בחוקותי
בעסקים, ובכלל בין אנשים, יש כאלו שאומרים "מספיקה לי המילה שלך, לא צריך הסכם", זה נכון לרוב כשלאדם יש מילה של "כבוד", הוא ידוע שמילה שלו היא מחייבת יותר מכל הסכם אחר כתוב, אבל לא תמיד זה כך. יש כאלו שמתחייבים אבל מאוחר יותר הם שוכחים מאותה ההתחייבות. זאת משום שהם לא שמים משקל משמעותי למילה ולדיבור ולכן איתם צריך יותר להישמר.
קורה לא פעם שמישהו מתחייב בעל פה אבל כשאתה מבקש את זה כתוב פתאום יש לזה פרשנות אחרת לגמרי.
לכן גם בעסקים כל מקרה לגופו, יש משמעות למילה, תכבד אותה, שיכבדו אותך אחרים, יש לזה כח גדול ואסור לרגע לזלזל בזה. לדיבור יש משקל עצום, לשקול לפני כל מילה שיוצאת מהפה, וכמובן לכבד אותה לאחר שהוצאנו אותה מהפה.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".