על חטא שחטאנו בשתיקה. שתיקה מול עוול, מול רשע, מול השחתה.
הייאוש האוחז באנשים מול מציאות מורכבת ותחושה שלא ניתן לשנות - הוא הסכנה ההולכת וגוברת; הנכונות של אנשים לשתוק מול עוול, היא הסכנה הגדולה ביותר; התמוטטותה של חברה אינה נגרמת בשל הקיצוניים המצויים בה, אלא בשל דממתו של הרוב, שאינו מוכן לשנס מותניים ולצאת מבועתו. הפיתוי לא לעשות דבר, ולשתוק - הוא חטא אני נופל בו פעמים רבות.
החיק החמים והנוח של השתיקה מפתה מאוד. אמירה פנימית כי "זה לא ענייני"; אמירה עצמית ש"אחרים יטפלו בזה; אמירה ליבית ש"אלה החיים, ולא ניתן לשנות את המציאות" - כל אלה הם הנימוקים המרכזיים שמפילים אותי לשתיקה ולהתכחשות. לא זו, פעמים רבות הפחד מנצח: הפחד מפני מתקפות, הפחד מפני בוז וזלזול, הפחד מפני טענות כנגד התנשאות, הפחד מפני השגיאות - כל סוגי הפחד מתגברים, והחטא הכבד של "לא תגורו" מתקפל מפני האיומים המצפים. גם האווירה החברתית המאופיינת בשתיקה ובהסכמה לעוול - מחזקת את הרצון להיות "כמו כולם", ולשקוע ביום יום ובעיסוקים הנוגעים לי בלבד. נוח גם לי להתמקד בללמד תורה, לכתוב מאמרים תורניים, ולהשתתף בועדות אתיות רמות דרג מאשר לצאת מהשתיקה ולא להסכים לכך שייעשה עוול כלפי אדם אחר.
אדגיש: יש להבחין בין שתיקה להכרעה לא לדבר. פעמים רבות צריך לא לדבר - כאשר מעריכים שהדיבור לא יועיל כי אם יזיק; כאשר ישנה שחיקה בעולם הדיבור, עד שלא ניתן להבחין בין עיקר לטפל; כאשר אחרים עושים את המלאכה טוב יותר; כאשר יש תחושה פנימית שהמאבק פוגע במידות של הנאבק ומעצים את גאוותו, וכדו. ברם, בכל המצבים האלה מדובר בראש ובראשונה בהתעוררות ובניסיון למנוע עוול ולחתור לתיקון עולם. השיקולים מה לעשות הם שיקולים טאקטיים, והם לגיטימיים לחלוטין. אולם החטא שאני מכה עליו הוא - אישית וציבורית - היא הנכונות שלנו לראות עולם מתמוטט ואנשים נופלים ולא להתנער ולקום להיטיב את המציאות.
לקראת השנה הבאה אני מתפלל בראש ובראשונה שנצא כולנו מהבועה שאנו בונים סביבנו, ויותר ויותר מתוכנו יבינו כי כל מי שבידו לתקן ואינו מתקן - מעלה עליו המציאות כאילו הוא היה שותף. ובאופן אישי - לדעת את הסוד המבחין בין אותם מצבים שיש לקיים "והתעלמת מהם" ולא לפעול, ובין המצבים שבהם צריך לאזור כוח ולפעול, ומתוך הבחנה זו לא להתחשב בשום שיקול אישי אלא לעשות דברים מצד האמת שבהם.
החל מראש השנה ועד ליום הכיפורים, נפרסם מידי יום מאמר של איש ציבור המבקש להתוודות ולהוסיף חטא נוסף לרשימת החטאים הקולקטיבית שלנו.
עוד בפרוייקט:
רבקה שמעון מתוודה על הדברים ששכחנו