שאלה שהעסיקה רבים וטובים בקרב פרשנינו וחכמינו היא קצב צמיחתו והתרבותו של עם ישראל במצרים. נזכור כי בשבעים נפש ירדו ישראל מצרימה וכשיצאו ממנה היו מעט יותר משש מאות אלף גברים, בסך הכל כמה מיליוני אנשים. כיצד הופכים שבעים נפש למספר כה רב של אנשים במספר שנות השעבוד?
ניתן כמובן לתלות את הדבר בנס. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם", אומרים חז"ל: כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד. כלומר, כל אישה הולידה מספר לא טבעי של ילדים שהעצים את עם ישראל בקצב על טבעי. אך פירוש זה מעט קשה לפי פשוטו של מקרא. ראשית, בשום מקום לא מצוין כי היה כאן ריבוי על-טבעי. אם נס לפנינו, ראוי היה שייכתב. וחמור מכך, מרשימת השושלות בעם ישראל במקומות שונים בתורה נראה כי היו משפחות רבות שהיו להן לא יותר מארבעה-חמישה ילדים. דבר זה אינו מתיישב עם ההבנה שכל אישה ילדה כמות רבה של ילדים.
מפרש שד"ל: על כרחך יש להבין כי השושלת המנויה בפרשתנו מימי לוי ובניו (שהיו מיורדי מצרים) ועד משה ואהרון (שהיו היוצאים ממצרים) - לוי-קהת-עמרם-משה ואהרון - דילגה על כמה דורות. כלומר, היו בין הדמויות המוזכרות כאן עוד כמה דורות של אנשים אלא שהכתוב לא פירטם. כהוכחה לדבריו מביא שד"ל את המניין של יוצאי מצרים מספר במדבר. בפרשת במדבר (ג, כח) נאמר כי לבני קהת היו 8600 זכרים מבן שנה ומעלה. בהתחשב בעובדה כי לקהת היו ארבעה בנים יוצא שלכל אחד מבניו היו 2150 בנים (8600/4). והנה, אם נתבונן בשושלת עמרם, אחד מבניו של קהת, נמצא שהיו לו רק שלושה ילדים (משה אהרון ומרים) כשלמשה היו שני בנים ולאהרון ארבעה, סה"כ שמונה בנים מבן חודש ומעלה. וכיצד הגיע מספר זה ל-2150 בנים (בניה של מרים אמנם לא נמנו אבל עדיין קשה להניח שהיו לה מספר כה רב של ילדים)?!
בהכרח יש לומר כי עברו כמה דורות שלא נכתבו מימי קהת ועד עמרם. רק כך ניתן להסביר את הריבוי העצום של בני ישראל לפי הנתונים שהתורה עצמה מסרה לנו. היה ריבוי טבעי שהתפרש על דורות רבים.
אך כמובן שלא ניתן להכניס עוד דורות לרשימה בלי להאריך את הזמן שחיו בו דורות אלו. לכן, מסקנתו של שד"ל היא שזמן השעבוד היה כפי שכתוב בפרשת בא (יב, מ): "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". לא מאתים ועשר ולא מניין רד"ו, שעבוד מצרים היה לפי חשבון זה זמן ארוך מאד.
המאמר פורסם בעלון 'מסביב לשולחן'