קדושת המשפחה בישראל מחייבת נאמנות מוחלטת להלכה ולפרטיה. ההלכה קובעת כי הדרך המופלאה בה מוקם בית בישראל הוא בקידושין הנעשים על ידי הבעל; היא קובעת את משמעות הנאמנות והברית הנובעות מקידושין אלה; היא גם קובעת את הדרכים בהם לא עלינו מגיעים נישואין אלה לידי קיצם, והם מתפרקים. ההלכה קובעת כי גירושין נעשים אך ורק בגט כשר, שניתן מרצונו החופשי של הבעל (ומאז חרם דרבינו גרשום נתבעת גם נכונותה של האישה להתגרש), ורק אם הכל נעשה כדין הגירושין תקפים.
הלכות אלה אין להם דבר וחצי דבר לשפת הזכויות. הם לא מעניקים זכויות לבעל או לאישה, אלא קובעים את הדרך בה מתגרשים בדיני איסור והיתר.
לבושתנו ולחרפתנו, ישנם נבלים המנצלים את ההלכה כדי לתבוע זכויות שלא מגיעות להם. לרוב הדבר נעשה על ידי בעלים שמאלצים את נשותיהם "לקנות" את הגט ולהיסחט בתביעות שאינן הוגנות. לעתים נעשה הדבר מהצד השני, על ידי נשים שמנצלות את הלכה כדי לתבוע זכויות כאלה. בתי הדין הרבניים היו חייבים לעמוד בפרץ, ולא להסכים בשום אופן כי ההלכה תנוצל על ידי רשעים. ניצול ההלכה לצורך סחיטה הוא הפך ההלכה, והוא חילול השם היותר גדול, כיוון שהוא מציב את הקב"ה כמי שהוא לצדו של הנבל. פעמים רבות המציאות אינה כזו. בתי הדין חוששים אך לצד אחד - שמא הגט אינו עומד בכל השיטות גם אם הם יחידאיות ונדירות בתחומי איסור והיתר, ואינם חוששים מספיק לאיסורי גזל, אונאה, חילול השם ורמיסה הנעשים לכאורה בשם ההלכה. מציאות זו הביאה לאחוזים ניכרים של מעשה עוול הנעשים על ידי בני זוג בתהליך הגירושין, בלי שבית הדין מונע את הדבר. לא זו בלבד, אלא זו הסיבה העיקרית לפיחות גדל והולך של מספר הנישאים כדת משה וישראל, והדבר אף מרבה ממזרים בישראל, ד יצילנו.
במציאות זו התערבה הרשות המחוקקת, וקבעה את חוק הצודק מאוד של הסדרת יחסי ממון בין בני זוג. חוק זה מאפשר לבן זוג לתבוע חלוקת ממון ללא גירושין, ועל ידי כך להפחית את יכולתו לסחוט. אשרי מי שהצביע בעדו. אמנם, זהו חוק בעייתי מאוד, שבא לפתור מציאות בעייתית לא פחות. מחד גיסא, יש בחוק הזה ניסיון להפחית את עוצמתו של הצד החזק כלכלית במשפחה, ולאפשר תביעה לחלוקת ממון בלי קשר לגירושין, דבר שיפחית פעמים רבות את יכולת הסחיטה של הצד הנבל. מבחינה זו, מדובר בהליכה בדרך ד של צדקה ומשפט, בהצלת עשוק מיד עושקו, ובמניעת חילול השם נורא כאמור.
מאידך גיסא, יש בחוק הזה בעיות קשות: כלל לא בטוח שהוא יפתור את הבעיה, שהרי אפשר לסחוט ממון גם לאחר החלוקה; הוא מהווה "גירושין אזרחיים" דה פקטו, כיוון שהוא מרוקן את הנישואין מתוכנם; יש בו חשש מפני גט מעושה לשיטות מסוימות; נשים עלולות להישאר נשואות מרצונן על אף שאינן חיות עוד עם בעליהן, והדבר מהווה סיכון בתחום הממזרות, ועוד ועוד. זו המציאות המורכבת והמסובכת של ניסיון לפתור בעיה אחת גדולה, וזיהוי העובדה שכל פיתרון מוליד בעיות אחרות.
לפיכך, יש צורך בהתגייסות כוללת כדי למצות את הטוב בחוק זה ולהתמודד עם בעיותיו. צריך להתגייס עוד ועוד למציאת דרכים נוספות בהן תימחק החרפה כי אנשים נבלים עושים עוול בחסות ההלכה ובשמה, ומקבלים גיבוי רבני לכך; צריך להתגייס כדי להתמודד עם הבעיות שהוא יוצר, ולהתוות דרך בה לא יישארו זוגות נשואים בנישואין ריקים מתוכן, ושלא ירבו חס ושלום ממזרים בישראל. התגייסות משותפת להאדרת שני ממדי הקדושה: קדושת הנישואין וקדושת דרך ד העושה צדקה ומשפט ונלחמת בעוול, היא המכוננת את דבר ד במציאות בדרך העליונה ביותר.
המאמר מתפרסם בעלון שבתון לשבת חיי שרה