שורות אלו נכתבו כשיד אחת מונחת על המקלדת מקישה בלהט, והיד השנייה עוטפת עולל, את בני הקטן האהוב והמייבב, היא חובקת היטב מנסה לפייס, להרגיע, לאסוף דמעות כאב ומצוקה.
קולות סדוקים של בכי מכים בחזה, גניחות ויללות, שברים, תרועה וגם קול דק, פשוט וחרישי שמתהלך באוויר. הזעקות הפשוטות , הקיומיות, המבקשות מזון או מתריעות על עייפות או מיחוש חריג לוחצות על עצבים חשופים, ממלאות בענווה קיומית. פתאום התביעה האינסופית שלנו לכיבוש יעדים אין קץ, לדאייה מתמדת אל מרחקי הנשייה, לטיפוס אלי פסגות נעלמות ולגילוי סודות תהום נפגשת בבקשת חיים פשוטה, קיומית, טבעית, נטולת סבך ואייל ועקידה. בקשת חיים של ילד.
האוויר הצלול והמיוחד של ראש השנה מטלטל אותי בין שמיים לארץ, לרגע אחד אני עטוף צחורים, מתחנן אל הממליך מלכים שימלוך על כל העולם כולו בכבודו, מפציר בו שיכלה הרשעה בעשן ומתיירא, כמו כל באי עולם, אם ידונני במים או באש וברגע אחר אני מסב לשולחן, קושר סינרים לילדים הרכים, שלא לומר מחליף טיטולים, מתענג על רימון ודבש ודג מטוגן עשוי היטב, חרוך בקצוות, מגרה, ועינו חשופה, קובעת מבט אומלל, לוחש סוד.
בבוקרה של השנה החדשה אאסוף שברים ראשונים ותקיעה ותרועה, מלכויות, זיכרונות ושופרות ודברי כיבושין וטלית מסוככת מעל, המצניעה אדם הנשבר כחרס ונובל כציץ ופורח כאבק. לעת ערב עוונות יושלכו, מבלי משים, אל הדגים החיים, המרקדים במעיין סמוך ומפכה, שאולי לשנה אחרת יביטו גם הם בעין חלולה, יבשרו בדומיה שנהיה לראש ולא לזנב.
בראש השנה אני מטלטל בין שמים לארץ, בין מפגש מסעיר עם יוצר כל היצורים ובין התעניינות כנה בציורי שופר ותפוח בדבש של ילדיי הקטנים שמשיכות מכחולם נטו ימין ושמאל. היום הזה מערבל רוח בחומר ומותח את אישיותנו המורכבת לקצוות . הוא מצעיד אותנו על החבל הדק והנעלם שמשוך בנשמתינו ומשרטט קווים חדשים ומאירים לדמותנו.
משהו בבקשות תפילותינו הקוטביות בראש השנה גורם לי, לעתים, להתבלבל. מה בין "הנשא על כל הארץ ביקרך" לבין "חדש עלינו שנה טובה ומתוקה"? בין "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" לבין "שייתמו שונאינו ומבקשי רעתנו"? או בין "הופע בהדר גאון עוזך" לבין "כתבנו בספר פרנסה טובה"?
היום הזה מלמד אותנו כי פיסות שמיים זורמות בעורקינו אך גם כי קרומי בשר עוטפים את נשמותינו המאירות ואין לנו אלא לנוע, ברצוא ושוב, בין חלקי אישיותנו המורכבת, ולהיטלטל בין שמים לארץ.
בראש השנה אני לומד לאחל במילים פשוטות כי נזכה לשנה טובה ומתוקה, בריאה ושמחה, וגם מרשה לעצמי לטפס באיחוליי ולבקש שנזכה להופעת מלכותו ולתשועת עולמים. בראש השנה אינני בוחל בשום איחולי טוב. ובדילוג אוהב אני מרקד בברכותיי בין טל השמים למשמני הארץ. שתהיה לנו פרנסה בשפע, שיזווג הקב"ה זיווגים הגונים ויפקוד עקרות וישמח נדכאים ויחזק רפי גוף ונפש וגם שנתקן עולם במלכותו ונשפיע שפע טוב ושידע כל פעול כי ה פעלו ונזכה להבין סודות תורתו ושנאהב אותו באמת, שייתן תקווה טובה לדורשיו ושמחה לארצו המתנערת מאבק. שייתן לנו חן בעיני כל רואינו וייתן בליבנו בינה ודעת והשכל, שנקדש את שמו בעולם ונזכה לקורת רוח ועדנה ונחת והשקט, שלא נתיירא מפני איש ושנשמח בכל מעשי ידינו שנגדל את ילדינו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ושימלא הקב"ה כל משאלות לבנו ברוחניות ובגשמיות, אך לטוב.
המאמר המלא יתפרסם בעלון "זרעים"