איך מבקשים סליחה?

אמרת משהו לא במקום? התנהגת בצורה פוגעת? ייתכן אפילו שזה היה בלי שום כוונה להכאיב, אבל הצד השני נעלב עד עמקי נשמתו. משהו בתוכך מייסר אותך וקול פנימי קורא לך לעשות את הצעד הקטן ו...לבקש סליחה.

אבל אוי כמה שזה קשה. כמה מחסומים עומדים בדרך ("אבל גם הוא פגע בי!", "ומה אם הוא לא ייסלח ואני סתם אעשה צחוק מעצמי?" ועוד ועוד), אֵילו כוחות נפש צריך בשביל לכופף את עצמי בפני מישהו אחר. והזמן שחלף מאז? הוא לא עושה את זה קל יותר. שעון החול עד יום הכיפורים מתקדם ובאוויר מרחפת השאלה הגדולה - מה עושים עכשיו? איך מבקשים סליחה?

חלק מהחיים

לפני הכול, בואו נירגע. חשוב לדעת שכמה שנתאמץ שאירועים כאלו לא יקרו, הם חלק בלתי נפרד מן החיים. בני אדם רואים דברים אחרת זה מזה, לנפשות שונות רגישויות שונות, ואפילו בין אוהבים קורה לפעמים שפוגעים בלי כוונה. השאלה הגדולה היא לאן אנחנו לוקחים את זה.

מחסומים

מה זה לבקש סליחה, בסך הכול כמה מילים, לא? ובכל זאת רבים יעדיפו לעלות את עזריאלי במדרגות או לחצות את הכינרת בשחייה מאשר לגשת ולהתנצל בפני מי שפגעו בו.

המחסום הראשון הוא רגש הכבוד העצמי. מדהים לראות שגם אנשים מבוגרים לא נמנעים מלהשתמש בביטויים מימי הגן - זה הוא התחיל, שהוא יבקש סליחה ראשון וכדו (בדרך אגב נעיר - מותר וצריך לבקש סליחה גם אם אתה הגדול והמבוגר (מורה, מדריך, הורֶה) והוא הצעיר והקטן).

יש שחוששים להיראות הצד החלש, הפגיע, המפסיד (לצאת פרייר זה הרי חלום הבלהות של הישראלי הממוצע).

הוסיפו לכך את החשש שבקשת סליחה תנוצל בעתיד נגדך ותביא לפגיעה בך.

יש אנשים שספגו בילדותם הרבה ביקורת, השפלה וכעס. מאז הם סיגלו לעצמם אמצעי הגנה - לעולם לא להפגין טעות או לחשוף תקלה. בבגרותם, מנגנוני ההגנה הללו, ימנעו מהם לפתח אמון בעצמם ובזולתם, שיאפשר להם להתנצל כשטעו בלי פחד מהפגיעה הצפויה. המוּדַעוּת למחסומים הנפשיים הללו לא מעלימה אותם. אך היא מגבירה את היכולת שלנו לצלוח אותם בשלום.

בסך הכול כמה מילים, לא? (צילום: Nina Matthews Photography-cc-by)

חוק ההתיישנות

פועל הפעם לרעתנו. הזמן שחלף מאז הפגיעה רק מקשה לעשות את הצעד המתבקש ולהתנצל. בלב גם מקנן החשש לספוג תגובה צינית כמו יפה מאוד! חצי שנה לקח לך להיזכר שהיית לא בסדר. כל זאת מלבד העובדה שאתה מרגיש מטופש לעשות עכשיו את מה שהיה צריך לקרות כבר מזמן, אלא שרק עכשיו הצלחת לשים בצד את הכבוד ולהעז לעשות את זה.

איך לבקש

יש כאלו שהסליחה שלהם רק מעליבה הרבה יותר. כלל ברזל: אל תנסה להצטדק ובטח שלא להטיף מוסר לשני ("מה אתה נפגע בכלל? מכל דבר עושה עניין. אתה סתם רגיש"). זה רק יוסיף שמן למדורה, ואל תתפלא אחר-כך אם במקום שלום המריבה תתעצם. אתה אמור להרגיע ולפייס אותו ולא להצדיק את עצמך ולהאשים אותו במה שקרה.

עיתוי

הבקשה חשוב מאוד. אל תיגש כשהוא עצבני וכועס. המתן לשעת כושר מתאימה.

גם לאחר שעשית את זה - צריך להתאזר בסבלנות. גם אם ביקשת מחילה אין זה מחייב שהשני יסלח מיד. לפעמים הוא זקוק לזמן כדי להתבשל עם הסליחה שלך, וייתכן שצריך לבקש יותר מפעם אחת. הרי אינך יודע מה היה עומק הפגיעה.

אמצעי עזר

אם אתה מרגיש שאינך מסוגל לגשת אליו ולהתנצל אפשר לכתוב מכתב. קל יותר לשפוך את המילים אל הנייר מאשר לעמוד פנים אל פנים מול האדם שפגעת בו. יתרון נוסף הוא שהשני יקרא מן הסתם את המכתב כמה פעמים, מה שיעזור לו לקבל את בקשת הסליחה ולהתפייס.

גורם שלישי

ניתן גם להיעזר בחבר משותף שיפנה אליו בעבורך ויעזור להפשיר את הקרח ולבנות מחדש את הגשר.

דף חדש

כשיש מטענים הדדיים וכעס רב שמונע התפייסות ניתן לקבל החלטה משותפת שכרגע שמים את כל העבר מאחורה ומתעלמים ממנו, ופותחים דף חדש. כאילו הכרתם היום בפעם הראשונה. אולי בעתיד, כשהיחסים יתחממו, יהיה אפשר גם לפתוח בזהירות את העבר ולתקן אותו.

יותר לשפוך את המילים אל הנייר מאשר לעמוד פנים אל פנים (צילום: Iain Farrell-cc-by-nd)

מבוי סתום

ואם השני לא מוכן לסלוח לי? ההלכה קובעת (רמב"ם, הל תשובה ב,ט) שבמקרה כזה עליך להביא שלושה חברים של אותו אדם כדי שיבקשו בעבורך ויפצירו בו שייסלח לך. רק אחרי שעשית את זה שלוש פעמים נפרדות ועדיין הוא מתעקש, מותר לך להרים ידיים והעוון יהיה עליו (ולא כמו שנוהגים הילדים בגן לעשות - סליחה, סליחה, סליחה. לא סולח? העבירה עליך!...). במצב בו הנפגע כבר נפטר יש להביא עשרה בני אדם לקברו ולבקש ממנו מחילה בפניהם.

כשהסליחה עלולה לפגוע עוד יותר

נניח שדיברת על חבר לשון הרע ולכלכת עליו לפני אחרים. אלא שהוא - אין לו שמץ של מושג מזה וכלפי חוץ היחסים ביניהם נהדרים. אם תיגש אליו להתנצל ותגיד "אולי אתה לא יודע (עדיין...) אבל התבדחתי על חשבונך לפני כל החברה ואמרתי שאתה... אתה מוכן לסלוח לי?". בזה הרגע פגעת בו עמוקות, גרמת לו לעוגמת נפש, ומי יודע אם אחרי זה הוא יהיה מוכן להסתכל עליך בכלל. מה עושים?

אם אפשר לגשת לכל אותם ששמעו את הדברים ולהוציא את הדבר מליבם - עשה זאת במהרה, שוב בתשובה לפני ה ואל תספר לחבר. אך כאשר כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור - נחלקו בדבר שניים מגדולי ישראל.

לדעת ה"חפץ חיים", ר ישראל מאיר הכהן מראדין, כדי לתקן את הדבר אין ברירה אלא לספר את מה שקרה לחבר ולנסות להשיג את סליחתו.

לדעת אבי תנועת המוסר, ר ישראל סאלנטר, במקרה שכזה מוטב שלא לספר לחבר מה שהיה ולא לגרום לו צער ועוגמת נפש, ולעשות תשובה בינך לבין הקב"ה.

הביצוע

ניגוד להרבה דברים אחרים בעולם בקשת סליחה בפועל הרבה יותר קלה ממה שהיא נראית. אחרי שקיבלת את ההחלטה האמיצה לעשות את זה, הביצוע עשוי להיות קצר וקל, ואם הדברים נעשים בצורה כנה ונכונה - התוצאה עשויה להיות שהחיבור והאהבה ביניכם רק יתעצמו והקשר ירוויח בסופו של דבר מכל הסיפור.

לדעת לסלוח

עד כה דיברנו על הצד הפוגע. אם אתה זה שנמצא בצד השני, זכור שני דברים: א. אם הצד השני אינו מבקש סליחה התפקיד שלך הוא לומר לו שנפגעת ממנו. גם כשלך ברור שנעשה כאן משהו לא בסדר - זכור שאנשים שונים רואים דברים אחרת. לא תמיד הוא יודע, והתפקיד שלך הוא להסביר לו שנפגעת. ב. כשהוא פונה אליך בבקשה מחילה - אל תהיה קשה. תעריך איזו משימה זו לבקש סליחה וקבל אותה בשמחה. גם אם זה לא בכנות גמורה. גם אם זה קצת בגמגום. אל תנצל את ההזדמנות להטיף לו מוסר או להעלות באוב עוד מקרים מן העבר בהם הוא פגע בך. אם תעשה כן - זו עלולה להיות הפעם האחרונה שתשמע אותו מבקש סליחה, ותוחמץ הזדמנות יקרה לפיוס.

"במידה שאדם מודד - בה מודדין לו"

סגולה נפלאה לזכות לסליחה ומחילה מבורא עולם ביום הדין (ובאמת שיש לנו על מה...) זה לסלוח בעצמנו לאחרים.

וכמובן הטוב ביותר כדי לא להזדקק בכלל לכל מה שאמרנו עד כה - פשוט לשים לב מראש ולהיזהר במה שאנו אומרים ועושים, כך שלא נצטרך להתחרט עליו אחר כך.