אחת לחודש, סביב ראש חודש, אני מזמינה את נשות הפורום - אמהות, ואמהות לעתיד, למפגש נשים על כוס קפה ונשנושים, טיפים הדדיים, ותכנים מעניינים נוספים. והפעם, לכבוד חודש ניסן, הצעתי להסיר את הכפפות ולצאת מהניקיונות לבוקר של יופי ואווירת חג, וסדנת עיצוב שולחנות
את פני הבאות קידם שולחן ערוך בסימן "קריעת ים סוף", ופינת ההגדות המסורתית שלי.
30 יום קודם החג מתחילים..
לא כתוב שמתחילים בנקיונות, אלא שעוסקים בתכני החג ובהלכותיו, ולכן בראש חודש ניסן, אני מורידה את כל ההגדות (יש לי חולשה להגדות, מה שמייצר אוסף של לא פחות מ60 הגדות שונות) כדי שבני הבית יוכלו להתחיל לדפדף, לקרוא. הילדים קוראים הגדות קומיקס, האחרים קוראים פירושים, סיפורים ומדרשים. או סתם מדפדפים בנוסטלגיה ומחכים כבר לסדר.
מצוות הערב - והגדת לבנך:
השאיפה מבחינתי היא שפסח יהיה חג שהילדים מחכים לו, אירוע מיוחד ויוצא דופן. לשם כך אנו עושים הרבה דברים שיחרטו כחוויה מכוננת, כשבין היתר אחת ההגדות היא "ההגדה של סבא יהודה", הגדה עתיקה שעוברת במשפחה מדור לדור. בנוסף, אני מביאה דוגמאות ורעיונות, וכמה עקרונות של דברים שהופכים את השולחן למיוחד וחגיגי.
שמות הסועדים
פרט שולי כביכול, אבל מאוד משמעותי בעיניי. אני חושבת שהצלחת הערב תלויה לא מעט בסידור מקומות הישיבה.
אם יש ילד קטן, שצריך עזרה להתמצא איפה אוחזים בהגדה, צריך להושיב לידו מישהו בוגר יותר. אם יש בני נוער, צריך לחשוב פעמיים האם לקבץ את כולם יחד, וליצור תוך כדי פינה של פטפטת שתנתק אותם מהמתרחש.
את הסבא המבוגר למשל לעולם לא אושיב ב"ראש השולחן", כי השם הזה בעצם מטעה: ראש השולחן הוא בפועל קצה של השולחן הארוך, ואדם מבוגר עלול למצוא את עצמו מנותק מהמתרחש. לכן את סבא וסבתא אני מושיבה לרוב באמצע השולחן (להלן - מרכז השולחן) בד"כ תוך התאמה של הנכדים שישבו בסמוך אליהם.
מעבר לכך, אולי מיותר לציין, שאת אלה שמתכוונים לקחת חלק בהגשה, נושיב במקום נגיש לכיוון המטבח.
לאור כל זאת, אני ממליצה להכין מראש תרשים של השולחן, ולתכנן מי ישב איפה, ולא להשאיר את זה ליד המקרה, כי בניגוד לסעודת שבת רגילה, כאן אנשים "נתקעים" למשך ערב ארוך באותו מקום, וזה משמעותי יותר.
מעבר לצד הפרקטי של העניין, כשאדם מגיע לשולחן הסדר ורואה את השם שלו, זה נותן הרגשה טובה של יחס אישי, "חשבו עלי".
גם על עצם כתיבת השם יש לתת את הדעת, ולחשוב על רעיונות נוספים לכתיבת השם חוץ מ"פתק מקופל לשניים", מכיוון שהשמות עצמם יכולים להוות אלמנט עיצובי.
בשולחן הסדר, שהוא בד"כ שולחן רב משתתפים, כל אלמנט שתבחרו, מעצם היותו אחיד וחוזר על עצמו על כל צלחת, או לצידה, יתן נופך מיוחד ומרשים. זה יכול להיות איצטרובלים שבתוכם נעוץ הפתק עם השם, ואם רוצים אפשר לצבוע את האצטרובלים בספריי זהב. זה יכול להיות אבנים, חלוקי נחל, שעליהם יהיו רשומים השמות. אפשר לחשוב על אלמנטים מהטבע, או מחנויות שונות, ואפילו דברים שיועדו לשימוש אחר בכלל.
לפני שנתיים כשהשולחן שלי היה בסגנון של "אביב רענן ופרחוני" נתקלתי פתאום במלחיה בצורת פרח, מיד קניתי 20 מלחיות כאלה, ועל כל מלחיה הלבשתי תווית עם שם הסועד.
כדי לעצב את השולחן, ניתן דעתנו על מספר נושאים נוספים:
המפה - ממש לא חייבת להיות מפה שהוגדרה ככזו. אני תמיד מעדיפה להיכנס לחנות בדים. גם כך השולחן ארוך ואין באמת מפות באורכים האלה, ומפות מוכנות הן כל כך יקרות. בחנויות הבדים אפשר להתאהב בבד, וממנו לבנות את כל הרעיון, או לבוא עם רעיון מוכן ולחפש את הבדים המתאימים.
המפיות - יבואו בשלב שלאחר בחירת המפה, ובתיאום.
חבקים למפיות - תמיד אפשר לקנות, אבל אפשר גם לעשות מסרט בד, אפשר גם לשלב (כמו שרואים בתמונה של קריעת ים סוף) כך שהחבק נושא גם את שם הסועד.
לפני מספר שנים השחלתי על סרט בד קוביות עם אותיות של שמות הסועדים. הסרט הזה היווה גם חבק למפית, וגם שם הסועד, וגם משהו שאפשר לשחק בו במהלך הארוחה, (יש כאלה שהידיים שלהם תמיד מחפשות עם מה להתעסק)
הדבר האחרון הוא אלמנטים במרכז השולחן. לא תמיד הם הכרחיים אך מבחינתי גם את בקבוקי התירוש אני מעדיפה לעטוף, וכך הם עצמם כבר מהווים אלמנט עיצובי, אפשר לשים נרות (אבל השנה, כשפסח חל בשבת, פחות מתאים), פרחים וכו'.
אצלנו ההגדה העתיקה תופסת לרוב את המקום המרכזי, כדי לשמור עליה, וגם כדי למקסם את ניצול שטח השולחן, אנחנו גונבים מהשולחן הסלוני הקטן את כיסוי הזכוכית שלו ומניחים אותה מעל ההגדה. כך ההגדה נשמרת, ועל הזכוכית אפשר להניח דברים.
אם רוצים לחדש בתחום קיפולי הנייר, יש המון סרטוני יוטיוב נהדרים, שמעבירים אתכם צעד צעד לקראת קיפול לא שגרתי, שגם הוא, ברגע שעל כל צלחת עומדת מפית בצורת "כתר" או "שושנה" כבר שידרגתם את השולחן.
ולאלה ששואלים אותי: מה, כבר גמרת לנקות?
לא. ממש לא. אבל לא צריך לחכות לסוף הנקיונות בשביל זה. בשבילי, הדברים האלה מסמנים לי כבר מתחילת הדרך, את האור היפה שבקצה המנהרה, ומזכירים לי בשביל מה אנחנו טורחים בכלל.
מאחלת לכולם פסח מרגש ושמח.