מן המפורסמות הוא, כי אחת המטרות המרכזיות של ליל הסדר, הינה לחבר, בעיקר, את הילדים ואת בני הנוער, למצוות סיפור יציאת מצרים.
אני מבקש להוכיח, כי בנוסף למטרה חשובה זו, קיים מסר נוסף וחשוב ביותר, המהווה, ג"כ, מטרה חשובה בפני עצמה, לקיומו של ליל הסדר:
ליל הסדר בא לחדד את המסר החשוב, כי החיים האמיתיים הם חיי הפשטות.
בתחילת דברי, אני מבקש לשאול שתי שאלות:
- המהר"ל בגבורות ה' (פרק נ"א) עוסק בעניינה של המצה ומברר, מדוע קרוי שמה "לחם עוני". בין השאר, שואל המהר"ל, מהו ההיגיון בכך, שבליל הסדר, לילה בו חוגגים אנו את יציאתם של בני ישראל מעבדות לחירות, אוכלים אנו דווקא מאכל עניים, מצה פשוטה ודקה?! הלא לכאורה, מתאים יותר היה לחגוג את הגאולה באופן עשיר ולאכול מצה עשירה, שיש בה יין, שמן וביצים ולא "לחם עוני", המכיל קמח ומים בלבד, ומסמל למעשה את העניות?!
במילים אחרות, שואל המהר"ל: " מה עניין העניות אצל עשירות הגאולה"? לכאורה, מה עניין עניות אצל חירות, והרי על פניו - שני הפכים הם?!
- כהמשך לדברי המהר"ל, יש לברר, מדוע מצווים אנו להגיש "תפריט" כל כך פשוט ודל בליל הסדר. לכאורה, היינו מצפים, שבלילה בו אנו חוגגים את העשירות שביציאה מעבדות לחירות, תוגש לפנינו סעודה כסעודת שלמה המלך בזמנו. האם יתכן, שמרכזו ועיקרו של ליל הסדר, יצויין באכילת כרפס, מרור, בשר צלוי, ללא שום תוספות?! האם לא היינו אמורים לצפות לתפריט עשיר ומגוון יותר, בלילה שבו אנו חוגגים את שמחת הגאולה והיציאה לחרות?!
אמנם, במושכל ראשון נראה, כי דווקא העשיר הוא בן החורין הגדול יותר, לעומת העני - שאין לו שום דבר, מלבד המעט שהוא צריך לכדי חייו.
ברם, כאשר אנו באים לבחון מיהו בן חורין גדול ואמיתי יותר, העשיר או העני, דווקא העניות היא המורה על החירות האמיתית יותר. עניין הגאולה הוא היציאה אל החופש, ללא שום תלות או צירוף לגורם נוסף, בשונה מן העבד. עבד הוא אדם, שאינו עומד בפני עצמו ויש לו צירוף אל זולתו - אדונו - "כל מה שקנה עבד - קנה רבו".
ישנו הבדל יסודי בין העני, שאין לו אלא את עצמו וגופו, ללא שום דבר נלווה, לבין העשיר, שיש לו דברים נלווים רבים (רכוש וכסף בכלל), מעבר לגופו ועצמותו. במהותו, דומה העשיר לעבד. שניהם תלויים בגורמים חיצוניים. גורמים חיצוניים אלה למעשה, מנווטים עבורם את חייהם וקובעים עבורם את סדרי העדיפויות.
עצם היציאה לחירות היא הניתוק מכל גורם חיצוני. חירות היא עמידה עצמאית ואיתנה ללא תלות בכל גורם אחר. הדבר האמיתי והאותנטי ביותר, המסוגל לבטא עניין זה, היא דווקא המצה, אשר אין בה, כי אם את עצמותה - קמח ומים, המבטאים את הפשטות ואי התלות בכל חומר אחר, כגון שאור או יין, שמן, ביצים וכו', ההופכים את המצה להיות מורכבת ותלויה במוצרים נוספים. מצה זו, הנקראת "מצה עשירה", איננה מצת המצווה, אותה נצטווינו לאכול בליל הסדר.
כדי לבטא באופן טוב יותר את החירות האמיתית, מבאר המהר"ל, כי זו הסיבה לכך, שחודש הגאולה, הוא דווקא חודש ניסן, שהרי ניסן הוא החודש הראשון - ללא שום חילוק ותלות בגורם אחר, שהרי החודש השני כבר מתחלק לשניים ואיננו פשוט כמו החודש הראשון.
בנוסף, זוהי הסיבה לכך, שהמצה נאכלת בחיפזון, ללא תלות בגורם הזמן, עובדה הבאה, ג"כ, לבסס את החירות האמיתית שבפשטות, ללא הכנה, ללא תלות בגורם כזה או אחר, וממילא הופכת את הגאולה לדבר פשוט, אמיתי ושלם.
כללו של דבר, מבאר המהר"ל, כי ככל שהדבר הגשמי הינו פשוט יותר - כך הוא מבטא בצורה טובה יותר את חירות האדם מהשעבוד, לקשר עם החומריות המסבכת. לכן, דווקא בן חורין אמיתי, המשתחרר מכבלי העבדות, מסוגל לאכול לחם עוני, פשוט, בחיפזון, ללא שום צורך בתענוג שבאכילה ואילו העבד, אשר כל כולו מחובר אל הגשמיות שבאוכל, ואין לו בעולמו אלא הנאת האוכל, בוודאי איננו מסתפק בלחם שכזה. העבדים, עבדי החומר, נזקקים ללחם המסובך והתופח, לחם החמץ, שאין בו יותר על המצה בחומרי התזונה הנחוצים אלא בחללים אווריריים חסרי ממשות. לכן, הפשטות היא השורש של הדבר הקמאי, המקורי, ובה למעשה טמונה החירות מסרבול והסתבכות. אי התלות הזו, בלחם החמץ או במצה העשירה, בסופו של דבר, אף תמנע את הסכנה של ההתמכרות הטוטאלית של האדם לצרכי גופו בעולם הזה.
במילים אחרות, ניתן לומר, כי הדבר הפשוט מסמל את הדבר הטהור, האמיתי והמשוחרר יותר ואילו הדברים המורכבים יותר, מסמלים את השעבוד אל החומר. (יתכן, כי זהו אף מסר עבור המבוגרים, האמורים לדבר אל בני הנוער בפשטות ולא "לחפור" יותר מדי...).
המהר"ל מביא ראייה לדבריו מהכהן הגדול, אשר פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, נכנס אל תוך קודש הקודשים, כדי להתפלל על עם ישראל. מעניינת העובדה, כי לפני כניסתו לקודש הקדשים, מצווה הכה"ג לפשוט את בגדי הזהב ולהחליפם בבגדים לבנים ופשוטים. שמא, דווקא הבגד הלבן הוא המשדר לכל עם ישראל פשטות ויושרה, מין אווירת הוד ויופי קמאיים. דווקא בזמן המקודש ביותר בשנה, מצווה הכה"ג לפשוט את בגדי הזהב המפוארים והמורכבים ולהיכנס לפני הקב"ה, במקום המקודש ביותר, בבגד הפשוט ביותר - בגד לבן - "אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים".
נראה, כי בפשטות, מצויה נקודת החיבור בין ההופעה החיצונית הגשמית ובין האלוקות הרוחנית.
בנוסף, מציין המהר"ל את העובדה, שהחטא משול לצבע האדום ואילו התשובה משולה לצבע הלבן - "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו".
הוכחה נוספת לדברים, ניתן להביא מעניין בגדי הלבן, שאנו לובשים בשבת. ("בכל עת יהיו בגדיך לבנים"). הווה אומר, אין לך יפה ומהודר כמו הצבע הלבן. הצבע הלבן הוא הטבעי, הקדום והקרוב ביותר למצב הקמאי, יצירת העולם. יתכן, כי זו גם הסיבה לכך, שהכלה לובשת דווקא בגד לבן ביום חתונתה, כדי להביע את הפשטות והיופי האמיתי ביותר שקיים בה.
כמו כן, יתכן שזו גם הסיבה לכך, שאדם שנפטר מן העולם נכרך בתכריכים לבנים, כאות לכך שחוזר הוא לאותו מצב קמאי ומקורי, לכור מחצבתו - לעולם האמת - שם בוודאי הפשטות היא הדומיננטית.
לענייננו נראה, כי אכילת המצה, לחם העוני, מבטאת מסר עמוק ביותר. החירות האמיתית היא בפשטות ובחוסר התלות בגורם חיצוני ודווקא המצה העשירה, המיוצרת מחומרים נוספים, היא המבטאת את העבדות והתלות באחר. יתכן לומר, כי זהו המסר המיוחד שבא לבטא חג הפסח ושיאו הוא באכילת המצה. דווקא לחם העוני הוא אשר בא לבטא את העושר האמיתי - העושר והחירות שבפשטות.
כהשלמה לרעיון, נראה כי מעניין לציין, שבברכת הגאולה בתפילת עמידה, אנו פותחים:
"ראה נא בעניינו וכו'". אמנם, על פי הפשט, אנו מבקשים מהקב"ה לראות את צרותינו ולגאול אותנו מצרות אלו, אך לענייננו, יתכן לומר, כי אנו מבקשים מהקב"ה לזכות לגאולה ולחירות אמיתיים, כעניים אשר אינם תלויים באף גורם, כדי שנרגיש את החירות השלמה והאידיאלית.
לסיום דברינו, ניתן לומר, כי מסר הפשטות בא לידי ביטוי גם ב"תפריט" המיוחד המוגש בליל הסדר: מאכלי ירקות, כגון כרפס ומרור, יחד עם לחם עוני פשוט ובשר צלוי ללא שום תוספות.
חשוב לציין, כי כנראה שולחן הסדר בימי אבותינו או אולי אפילו כאשר היה קיים בית המקדש, לא היה מלא באוכל עשיר שאנו אוכלים היום, אלא רק אותו "תפריט" שהוזכר לעיל. נראה, כי סימני ליל הסדר של "קדש ורחץ" החלו לפני כשבע מאות שנה בלבד, ואף יתכן שה"שולחן עורך", שהכל מצפים לו כל כך, לא היה קיים בליל הסדר המקורי ובוודאי לא במתכונת של היום.
יהי רצון, שנזכה בע"ה, לקיים את מצוות ליל הסדר כסדרן וכהלכתן ואף להבין את המסר החשוב והמיוחד שבגורם הפשטות, באופן כללי, בחיי עם ישראל.
הרב אמיר אדרעי הוא אולפנת בני עקיבא צפירה