גם בלי לבדוק בלוח השנה, חג הפסח נמצא באוויר, חקוק עמוק...בלב. הצורך בהתחדשות, הצורך להגיע לכל פינות הבית והלב, מראה הטבע המתחלף יוצרים בכל שנה רישום המיוחד לימים אלו. זהו זמן מיוחד אבל עמוס בעיקר מכיוון שהוא מחייב את כולם להתגייס למשימה משפחתית משותפת, טכנית, לכאורה. החברה הבוגרים מתקבצים מהישיבות, הצעירים נמצאים בחופש- טווח רחב של גילאים, החיכוך גדל הזמן מתקצר, לחץ להספיק וחופשת הפסח הופכת לסוג של אתגר מעניין. כמובן שאין הכוונה להעמיד ימים אלו כנקודת מבחן ובוודאי שלא לטעון כי תמצית הקשר טמון דווקא אז. ועם זאת לאור ייחודם ועושרם מעניין להתייחס לשתי נקודות מרכזיות הנכונות תמיד ומועצמות ומאירות את חלק מהפוטנציאל שיש בזמן הזה.
"חלונות שבורים"- זמן לפרטים הקטנים שמתוכם נקבעת החוויה
ניו יורק של שנות ה90 נאלצת להתמודד עם פשע גובר. מערכת האכיפה עסוקה באירועי רצח סמים ואונס שאינם מאפשרים התייחסות לעבירות קטנות כמו השחתה של רכוש ציבורי, גרפיטי על הקירות או פרסה במקום אסור.
ראש העיר רודולף ג'וליאני מחליט ליישם את תיאוריית החלונות השבורים לפיה סבלנות כלפי עבירות קטנות יוצרת אוירה פרועה ומעלה את שיא הפשע. ברוח זו הוא מנחה את מערכת האכיפה לשנות גישה ולעמוד על המשמר ביתר קשיחות ביחס לעבירות הקטנות דווקא. במקביל הוא דואג לתקן חלונות שנופצו באופן מיידי/ דלתות שנעקרו ונמצא קשוב לכל הפרטים הקטנים. מראה העיר לובש צורה אחרת, ומפלס הפשע יורד. ההישגים מיוחסים לתגובה יעילה לעבירות הקטנות שעד כה הוזנחו.
במובן מסוים ההלכה בכלל וימי ההכנה לפסח, בפרט, מעמידים אותנו מול עיסוק אינטנסיבי בפרטים מסוגים שונים. פרטי הלכה/ פרטים בניקיון הבית/ פרטים במשפחה מצומצמת ומורחבת יחד. עבור רבים מאיתנו העיסוק בפרטים יוצת תחושת עומס וצמצום ועם זאת המציאות מעידה כי דווקא מתוך ההתייחסות לפרטים הקטנים נקבעת עיקר החוויה. כך למשל חווית החירות עוברת נבנית מתוך פרטי הלכה כמו הסבה, ושיחה טובה נקבעת לפי טון וצורת הפנייה, ואוירה הנקבעת, בין היתר, מתוך כבוד למוזיקת "המתבגר" וכו.
והגדתך לבינך- זמן של דיאלוג ושיחה
מעניין שבפסח זמן שעסוקים בניקיונות ובשותפות טכנית, לכאורה, אנו נדרשים למצוות "והגדת לבנך". או ליתר דיוק ל"ארבת הבנים". לא ניכנס לפרטי האגדה ורעיונותיה רק באופן כללי נתייחס לארבע בנים במובן של מצבים שונים שעובר האדם ודרכם הוא מתפתח. "והגדת לארבעת בניך במובן של היכולת שלנו כמורים והורים ליצור חיבור ומפגש הן לפי אופיו וייחודו והן לפי המקום והשלב בו נמצא הנער/ה. היכולת "לראות את הילדים" ולהכיל את המקום בו הם נמצאים מבלי לטשטש את הגבולות שלנו כהורים/ מורים. אחת הדרכים למפגש משמעותי מתרחש באמצעות דיאלוג. העיקרון המרכזי בדיאלוג אמיתי מכוון לפתח את היכולת של כל אחד מהשותפים לראות ולהבין את הצורך של האחר.
העבודה יחד היא הזדמנות מצוינת להעביר את הזמן והעבודה בעדכון/ שיחה/ דיאלוג לפי עניינו ומידת פניות הנער/ה אבל העיקר קשר. יתרה מזאת דווקא בימים אלו לא תמיד יש התאמה בין חופשת הניקיון וההכנות שלנו כהורים לבין חופשת הפסח (כפשוטו) אצל הילדים. ? חלקנו נוטים לתפוס את אחד הקצוות: לוותר מראש- "שלא יעזור" , שיצא לטייל ממילא קשה לגייס אותו" ובקצה השני להתעקש מראש- אלו ה"כועסים מאוד דורשים מאוד ומתעקשים לא לוותר. נקודת המפגש מתקיימת כאשר ההורים והילדים מצליחים לראות בו זמנית את הצרכים השונים.
ד"ר נירית ראוכברגר. ראש התמחות קידום נוער בסיכון מכללת אורות ישראל