הרב חגי לונדין בסרטון סלפי על ראש חודש אדר, הומור ומה שביניהם

[embed]http://upload-community.kipa.co.il/magazine/219201542868.mp4[/embed]

חודש אדר הוא החודש המיוחד לצחוק. מתי מגיע הצחוק? צחוק פורץ כאשר ישנה 'שבירה' של הרצף ההגיוני הצפוי. לדוגמא, ילדים קטנים מתגלגלים מצחוק כאשר מחקים את המורה שלהם. הסמכות שהייתה עד עכשיו גדולה ורצינית, ולכן גם מנוכרת - הופכת לפתע לקרובה. זוהי אף הסיבה שאין דרך יותר מהירה לחיבור בין אנשים מאשר הצחוק. צחוק 'שובר את הקרח'. אבל יש גם צד אפל לצחוק: אם הכול נגיש, הרי אין גם שום תוכן וסמכות שיש להתייחס אליהם ביראת כבוד. צחוק הינו חוסר ההסתפקות במציאות הקיימת. צחוק שלילי הוא זלזול במציאות הנוכחית ללא בנייה של קומה חדשה; צחוק חיובי לעומת זאת, חותר למימד העומק המצוי במצב עליו 'צוחקים'. "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" - לא במובן של הדחקה, אלא מתוך ההבנה שאף המוות אינו סוף פסוק, וקיים מימד נצחי המנצח אותו.

ככל שהתרבות ביקורתית יותר ואינה באה על סיפוקה מתוך השקפת עולם סדורה - היא מתפרצת בציניות ורדוקציה (הנמכה). בתרבות הפוסט-מודרנית בה אנו מצויים, קיים פער אדיר בין יכולותיו של המין האנושי ובין התודעה המוסרית, ואחת ההשלכות לכך היא שליטתה של הציניות בשיח הציבורי וכוחה הגובר והולך של הסאטירה. לא בכדי הופכים כוכבי ה'סטנד-אפ', שלא בצדק, למובילי תרבות (ראה למשל את השפעתה של התוכנית 'ארץ נהדרת').

יחד עם זאת, כאמור, דווקא בתרבות הנוכחית, השואפת במהותה לעומק - הצחוק יכול לשמש כמנוף להתקדמות. במידה ומשתמשים נכון בהומור, ניתן לגעת במעגלים רחבים יותר ויותר של אנשים. לעיתים ניתן לפתח שמחה אמיתית מתוך צחוק המתחיל אמנם מגירוי חיצוני אולם 'מניע' את העולם הפנימי. השאלה האם אתה צוחק על האדם שמולך או שאתה צוחק איתו. האדם המאמין הינו אדם צוחק - במשמעות של אדם החותר כל העת אל הפנימיות, אל החיבור; אדם ענו, חכם וביקורתי במובן החיובי של המילה. וכן, גם זורק בדיחה מידי פעם; מה יש?