האם את/ה את שמח/ה?
כאשר אנחנו מתבקשים לענת על שאלה זו, פעמים רבות אנחנו עונים באופן ספונטני, ללא מחשבה - כן! ואולי לא... אם נחזור ונשאל את עצמנו באמת - האם אני שמח/ה? יתכן שנמצא את עצמנו משתהים, לא ממהרים לענות.
ומהי באמת שמחה? לכאורה מדובר ברגש פנימי, אישי, ואם זוהי שמחה - כיצד אפשר לצוות "ושמחת בחגך"?
הגמרא בברכות ח' ע"א מלמדת אותנו: אמר ר' חייא בר אבא משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיע כפיו כתיב אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ואילו גבי ירא שמים לא כתיב וטוב לך.
הרב רענן זצ"ל כותב על גמרא זו (בשמן רענן, ח"א) - "נראה לבאר דהנה יש הבדל בין הנאה לשמחה, הביטוי הנאה נופל עך מצב רגעי, והוויי, כגון הנאת גרונו והנאת מעיו שהם הנאות מוחשיות שאין להם קשר עם עבר ועתיד, ואילו הביטוי שמחה נופל על עונג נפשי שמתענג על דבר מבחינת הפנים הרוחניים שבו ומתקשר בשכליותו עם מצב הדבר, עם עברו ועתידו."
על פי דבריו של הרב רענן אנחנו מבינים שלא מדובר רק בענין רגשי, אל גם במהות הרגש. לעומת 'הנאה' שהיא רגעית, חולפת, השמחה מלבד הקשר שלה להווה, היא קשורה לעבר ומשפיעה על העתיד.
הרב רענן ממשיך ומסביר שאכילה שאנחנו מתחייבים עליה ברכה מדאורייתא היא רק אכילה המביאה את האדם לידי שביעה. משמעות הדבר היא שרק אכילה שיש לה השפעה על העתיד, שיש לה תועלת לקיום האדם - היא בעלת משמעות ומתחייבים עליה ברכה. לכן אומר הפסוק - "יגיע כפיך כי תאכל..." - כלומר כאשר אדם אוכל אך נהנה מהמאכל רק בבחינת - יגיע כפיו, רק מצד התהליך, מצד היגיעה, ולא מבחינת המאכל שהוא הנאה רגעית - הרי שהוא גדול מירא שמים - שאין לו התמודדות עם ההנאות הרגעיות.
על פי דברים אלו מובנת מצוות השמחה בחג הסוכות - חג האסיף.
השמחה עליה אנחנו מצווים היא לא במובן של ציווי - תשמח! אלא במובן של הגדרת השמחה. הנחת הייסוד היא שבתקופה זו בה האדם אוסף את תבואתו, את יגיע כפיו לתוך ביתו עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת - ליהנות מיגיע כפיו, הנאה רגעית, חולפת. והשנייה - לשמוח - לראות את הערך הנצחי המחבר את יגיע כפיו לעבודת ה' שהוא יוכל לקיים בעזרת אותו עמל.
הציווי של "ושמחת בחגך" מכוון את האדם כיצד לנהוג ברכושו, כיצד להתייחס לשפע הגשמי לו הוא זוכה.
במפגש עם בנינו, תלמידינו, מתקיים לעיתים 'שיח חרשים' - הם מדברים על הנאה ואנחנו על שמחה, הם מבקשים הנאה של הרגע, ואנחנו מנסים לחנך להתבוננות של עבר ועתיד, של נצח.
חג הסוכות ומצוות השמחה בו, מהווים עבורם ועבורנו הזדמנות לשוחח על כך ולברר מושגים אלו.
הכותב הינו ראש ישיבת בני עקיבא נר תמיד חשמונאים.