הרוח הגדולה היא חלק בלתי נפרד ממצוות התורה. המצוות עצמן בדרך כלל ממוקדות מאוד, ועוסקות במעשה כזה או אחר או במידה טובה כזו או אחרת. אולם, היענות אמיתית להן אינה מצטמצמת בציות מילולי למה שנאמר בהן. דוגמה לדבר: התורה מצווה “ועשית מעקה לגגך”. אולם ברור לכל כי אין מדובר רק במעקה או רק בגג. מדובר בחובה כללית למנוע שפיכות דמים, חלקה הופך לחלק בלתי נפרד מההלכה, וחלקה שייך לרוח הגדולה שנושבת בה.
מצוות השמיטה אף היא חלק מעולם מופלא זה. היא ממוקדת בקדושת הארץ ובשמיטת הקרקעות, ובמקביל בשמיטת ההלוואות. זו המשמעות ההלכתית המדויקת שלה. המשמעות הזו די רחוקה ממימוש בחברה לא חקלאית, ולכאורה באה לידי ביטוי אך ורק במעקפים (היתר מכירה) ובפח מיוחד במטבח (קדושת פירות).בד בבד, אנו מצווים להיענות לרוח הגדולה שמנשבת בה. זו הרוח המדברת על “ואכלו אביוני עמך”, והמבטאת את החובה הגדולה המוטלת עלינו לוותר על חלק מנכסינו ולהיפתח אל ה”אחר”; זו הרוח הגדולה המנשבת בה, והמדברת על שנת שבתון שניתנת לא רק לארץ, כי אם גם לבני האדם, העוצרים ממהלך החיים המואץ, ועוסקים בהתחדשות ובהתרעננות; זו הרוח הגדולה המחפשת דרכים בשנה זו לאפשר גם לאלה שנמצאים בצידי החיים הכלכליים לנסות מחדש, להסיר מעליהם את עול החוב כדי לפתוח אפשרויות מאירות נוספות, ועוד ועוד.
חשיבות כפולה טמונה בהיענות לרוח הגדולה הזו. מחד גיסא, היא המעניקה משמעויות נוספות ומלהיבות לקיום שלנו בארץ ישראל, בחברה המודרנית והלא-חקלאית; מאידך גיסא, היא מנכיחה עוד ועוד את התורה בחיינו, ובונה מעגל ספירלי מופלא: הקיום של ההלכה הממוקדת נמצא בגרעין שלה, באיסורי העבודה בקרקע, בשמירת קדושת הפירות ובשמיטת החובות; בהמשכו מימוש הרעיונות הגדולים של התורה עצמה, ובנשיאת ארון הברית ממדבר סיני למדינת ישראל של היום.
נביא אפוא את עצמנו, משפחותינו וקהילותינו אל השמיטה, בדרכים הצומחות מן ההלכה אל הרוח הגדולה המנשבת בה, ובכך “נחייה מתים”, וניענה לקריאות הגדולות של התורה “ושבתה הארץ שבת לד׳”, ו”ואכלו אביוני עמך”. בכך נזכה לקיים ממש את החזון הגדול של מצוות השמיטה, ולהוציא אותה ממחשך לאור גדול. זה האתגר העומד היום בפני כל קהילה וקהילה, ולוואי ונממש אותו.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אמי"ת אורות שאול בכפר בתיה, וחבר בפורום אתיים רבי, חבר הנהלת טבע עברי.