הרמב"ם לא מה שחשבתם

הרמב"ם, רבי משה בן מיימון, שהיום הוא יום השנה לפטירתו, הוא דמות מופת בעולם היהודי ובעולם כולו, אך נדמה שמעולם הוא לא מוצג כפי שהוא. כל אחד אוחז בשולי גלימתו וטוען: כולה שלי.

נתחיל מהתמונה מי אינו מכיר את דמות דיוקנו של רבנו הרמב"ם? דיוקנו המפורסם, המבוסס על ציור עתיק, זכה בשנת 1983 להתנוסס על שטר של אלף שקלים ישנים. כמו כן, הוצב פסל מפורסם של דמותו בעיר הולדתו, קורדובה, בשנה ה-800 ללידתו לפי אחת המסורות.

לא רק שדיוקנאות אלו זה הם פרי דמיונם של אמנים, משום שבדורו של הרמב"ם לא נהגו לצייר דיוקנאות של תלמידי חכמים, וממילא ודאי שכל הציורים נעשו מאות שנים לאחר שהתפוגג זיכרון דמותו. אלא שהרמב"ם עצמו, ודאי היה מתקומם לתבנית דמותו. עשיית פסל של אדם אסורה מן התורה כחלק מאיסורי עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ג,י). והדמות שבשטר נראה כחכם דת מוסלמי, גלוח פאות, העובר על איסור התורה. אין לך עיוות גדול מזה!

היעלה על הדעת שלרמב"ם אין פאות?

היום יעלו רבים לפקוד את הקבר המיוחס לו בטבריה, משבחים את המבנה המונומנטאלי שנבנה סביב הקבר ומתפללים ליד הציון, וישכחו לגמרי שהוא בעצמו מזהיר שלא לעשות כן. וזה לשונו: "והצדיקים - אין בונים להם נפש [מבנה, מצבה] על קברותיהם. דבריהם הם זיכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות" (הלכות אבל ד,ד), ואף כתב שאסור לומר דברי תורה ליד קבר. ויש מהם מי שמפנים את גבם לירושלים ולבית המקדש בשעת תפילתם בניגוד להלכה. האם זה מה שהרמב"ם רצה?! ודאי שלא. על כל פשעים תכסה אהבתם לרמב"ם.

לך תתווכח עם החוקרים

מנגד, אבל לא רחוק מהם, העולם האקדמי, שהספר "מורה הנבוכים", שכתב אותו פרופסור מוזס מיימונידס משמש בו נושא למחקר אינסופי. הטענה העיקרית של כמה מחוקריו היא שהרמב"ם הסווה את דעתו האמתית ושיקע אותה בספר "מורה הנבוכים" וכתב את ספר ההלכה "משנה תורה" כמס שפתיים להמון כ"שקר הכרחי". זו היא מסקנה הזויה בהתחשב בעובדה שהרמב"ם השקיע את מירב כוחו בספר "משנה תורה" ובשאר ספרי המשנה וההלכה. וכאן המקום לגלות סוד קטן: הרמב"ם נרתע מן השקר, ולא פעם הוא טוען שאי אפשר להיחלץ משאלות קשות באמצעות השקר. אז עליו אומרים "שקר הכרחי"?!

לעתים מסקנותיהם של החוקרים כה קיצוניות, עד כי נדמה שגם אילו היה הרמב"ם עומד וצווח כנגדם וטוען שלא התכוון למה שהם מייחסים לו, הם היו מתעלמים ממנו. כך, למשל, יש חוקרים הטוענים שהרמב"ם הבליע את אמונתו האישית שלמעשה העולם לא נברא על ידי אלוהים, ומי שהגונים בעיניהם מוכנים להודות שהדברים אינם מוכרעים. נעצור נא לרגע. כמה פעמים צריך אדם לצעוק את המוטו שלו כדי שכולם יבינו אותו: שלוש פעמים, שבע פעמים, עשר, עשרים? והנה לא פחות מ-26 פעמים הרמב"ם מכריז בראש ספריו בלשון קריאתו של אברהם אבינו "בשם ה אל עולם" (14 פעמים בראש כל ספר מספרי "משנה תורה", 6 פעמים בראש כל אחד מששת סדרי המשנה, 3 פעמים בראש ספר "מורה הנבוכים", ונוסף עליהם באיגרותיו ובספריו האחרים). זאת ועוד. הרמב"ם טורח להביע את דעתו במפורש בספר "מורה הנבוכים" ולהדגיש שהקריאה הזאת מיועדת לכל האנושות להכיר בעובדה שהאלוהים ברא את העולם. אך עדיין יש מי שאומר שהרמב"ם לא האמין שאלוהים ברא את העולם. והדברים עתיקים. ולא משנה מה הוא יאמר יטענו בשמו אחרת, כפי שעולה מדבריו בפתיחתו ל"איגרת תחיית המתים". וכפי שכתב שייקספיר, "כמדומני, הליידי טוענת יותר מדי שאינה אשמה...".

המשיחיסטים מכופפים את לשון הרמב"ם

מאנשים דתיים המאמינים בא-לוהים הרמב"ם תובע שיכירו את הא-לוהים ושלא יאמינו ב"מוצר דימיוני". מטכנוקרטים של ההלכה ומהמון העם, הרמב"ם דורש להבין את מהות המצוות ואת הנחיות התורה. ומפילוסופים ורציונאליסטים ודומיהם הרמב"ם מבקש שיחיו את התובנה בתשוקה יומיומית. תודעה. ולא רק ידע. חיים ולא רק מידע. גם אם הוא תורני.

במרפאות רבות תלויות "ברכת הרופא" של הרמב"ם. אם תפגשו את הרמב"ם, תעדכנו אותו. הוא בוודאי עדיין לא שמע עליה.

והנה שכחו מי שמכנים את עצמם חרדים שגדולי תלמידי החכמים בכל הדורות התפרנסו ממעשה ידיהם (הלכות תלמוד תורה א,ט; ג,י), ושהכוהנים אין להם פטור אפילו ממלחמת רשות (הלכות מלכים ומלחמות ז,ח). נכון, אפשר להתלות בפוסקים אחרים. אבל כולם רוצים את הרמב"ם. כשיקום לתחייה, כדאי להתחבאות. פקידי השלטון האוהבים לצטט את דברי הרמב"ם נגד מעשיהם של החרדים שוכחים שלפי ההלכה, תלמידי חכמים אמתיים פטורים מלשלם מסים. חובבי הציונות שוכחים מהי החזון הגדול בקיומה של מדינת ישראל ומקדשים את הממלכתיות (מורה נבוכים ב, מ). המשיחיסטים מכופפים את לשון הרמב"ם בנסיונם להגדיר מי הוא בחזקת משיח. ובכלל כל אלה, לא ייפקד גם מקומם של העיוותים הגדולים בתפיסת משנתו ביחס לנשים וביחס לגויים. לא ישנה להם שלמקום הנשגב ביותר של האדם, מעמד הנבואה, גם אישה הגיעה. מרים.

רמב"ם של אפיפיורים

כמעט אין מי שלומד את דברי הרמב"ם כפי שהם באמת, ולכל הפחות כפי שהוא רצה: שילמד האדם את התורה כולה מן הספר האחד שחיבר, כדי שיכיר את היהדות באופן רחב. באופן פרדוקסלי, המספר הגדול של מפרשי הרמב"ם הפך את הספר הכתוב בלשון ברורה ובעברית משובחת לספר שרבים טוענים שהוא מתאים רק לתלמידי חכמים גדולים. הרמב"ם אם נבדוק כתב אותו "לגדול וקטן, אישה ואיש, בעל לב רחב ובעל לב קצר".

לא ייאמן. אפילו את שמו המקורי של הספר שלו שינו. הוא קרא לספרו "משנה תורה" בנועזות מופלאה, כאומר: קראו את התורה, אחר כך קראו את ספרי ותדעו את כל היהדות. אבל עד היום רבים קוראים לספר "היד החזקה".

את חיבורו הגדול של הרמב"ם כפי שהוא במהדורות הדפוס המקובלות, אפשר לכנות רמב"ם של אפיפיורים, כיוון שעבר שינויים רבים מכורח צנזורה קשה, אבל יהודים ממשיכים ללמוד בהן עד היום. רוב הציבור ממשיך לקרוא ברמב"ם את המושג "מומר", אף על פי שהרמב"ם מעולם לא הזכיר אותו, ובוודאי אינו מסכים שיש מושג מעין זה, שהרי הוא סבור שיהודי אינו יכול להמיר את דתו.

אפשר להזניח את ההיגיון ולדבוק גם בנוסח שעולה ממנו שיש עונש מוות על אכילת מצה לפני ליל הסדר (חמץ ומצה ו,יב), רק בגלל שבאחד הדפוסים "תיקן" מאן דהוא את דברי הרמב"ם מן הדימיון. ואין טעם למנות כמה "תיקונים" או "שיפורים" הוכנסו לספריו של הרמב"ם. די אם נזכיר שההבדל בין נוסח כתבי היד לנוסח המצוי הוא קרוב ל-10,000 מקומות. מהם אולי מאות משנים משמעות באופן קיצוני. באתרים מוסלמיים משוכתבת ההיסטוריה, והרמב"ם מככב בהם כמי שהתאסלם בסוף ימיו, אך אין חדש בזה. יש גם מי ש"מעיד" שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו מכל מה שכתב בהגותו, אחר שגילה לפתע את ספר "הזוהר".

הכול מושכים בחוטים. משנתו של הרמב"ם מרתקת מאין כמוה, ולכל חובביה ודורשיה זכויות רבות. הערתי רק כי אולי זו ההזדמנות להכיר אותו כפי שהוא בלי למשוך אותו ימינה ושמאלה רק כדי לעשות כותרות, או כדי לעוות אותו. די במה שהוא אומר כדי לזעזע. את הרמב"ם כדאי ללמוד בדיוק כפי שהוא. אפשר לא להסכים עם הרמב"ם, אפשר לחלוק עליו, אבל צריך לדעת היטב מה הוא אומר בלי כחל ושרק. ויותר משהרמב"ם מלמד דעת, הוא מלמד איך לדעת.

ונסיים בדבר חשוב, יש תנאי נוסף לקרוא את הרמב"ם: שכל ישר. זהו צלם אלוהים, לפחות לפי הרמב"ם. הגיע הזמן לא להוציא אותו מדעתו.

יוחאי מקבילי, מתפרנס מהייטק, העורך הראשי של "מפעל משנה תורה", שמטרתו להנגיש את הרמב"ם כפי שהוא באמת לכל אדם בנוסח מדויק בתוספת ביאור פשוט, תמציתי ונאמן, רמב"ם על פי הרמב"ם.