הפטרת שבת וראש חודש

מדוע נבחר הפרק החותם בספר ישעיהו כהפטרה בשבת בה חל ראש חודש?

חדשות כיפה דוד נתיב 13/01/10 00:00 כז בטבת התשע

הפטרת שבת וראש חודש

מקובל בקהילות ישראל להפטיר בשבת שחל בה ראש חודש בפרק החותם בספר ישעיהו.

הפרק והספר [ כמעט ] חותמים בפסוק "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני, אמר ה צבאות". הצירוף של שבת וראש חודש נראה כקשר הגלוי לקביעת פרק זה להפטרת היום.


התבוננות במרכיבי נבואת החתימה מעלה אפשרות נוספת.

התכנים של נבואת החתימה מגוונים. בפסקה הפותחת יש הסתייגות מדרך התנהלות הרשעים בבית ה, לשם הם מביאים את קרבן פיגוליהם, כדרך נפסדת לתקן את התנהלותם המעוותת. בהמשך מתאר הנביא את ענישת הרשעים, לאחר מכן הוא מתאר את שכרם ושמחתם של הדבקים בה ובירושלים. נושאי שכר ועונש מודגשים הרבה, בצד היעד של קידוש שם ה בעולם כולו, והציפייה שהאומות כולם יקחו חלק בעבודת ה בירושלים - מעין חזון אחרית הימים.


לקראת חתימה חוזרת ההבטחה על נצחיות עם ישראל, המשמש בתפקיד שליח ה בהסטוריה העולמית, כדי לממש את היעדים של גאולת העולם כולו.


אפשר לראות בפרק החותם את הספר מעין סיכום של הרעיונות שעלו לאורך ספר ישעיהו כולו.

התוכחה על התנהלות רשעי העם, שהופיעה בפרק הפותח של הספר, בצד הקוטב הנגדי של חזון אחרית הימים, שהופיעה בסמוך בפרק השני של הספר - נושאים החוזרים גם בחתימה - יצרו את המרחב העצום בתוכו התנהלו נבואות ישעיהו בתווך. כמו בספר כולו גם בפרק החותם.

ברגעי חתימה וסגירת מעגלים יש לעצור ולהתבונן בהיקף כולו.


כל שבת וכל ראש חודש הם זמנים של חתימה וסגירת מעגל. תם השבוע, תם החודש.


ההפטרה המסכמת של ספר ישעיהו קוראת לנו בכל שבת ובכל ראש חודש להפנות מבט לאחור.

להתבונן בהיקף כולו ולצאת לזינוק נוסף עם הכוחות שהצטיידנו בשלב הקודם.


דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון