שאלה:
שלום הרב, הייתי שמח לשמוע את דעתך בנושא הפגנות החרדים בירושלים בשבת האחרונה לאחר פתיחת חניון כרטא לחנייה במהלך השבת עצמה. הייתי שמח לדעת האם יש לנו זכות לדרוש אי פתיחה של חניון בשבת כאשר בלאו הכי מגיעים המוני אנשים לכותל מדי שבת ומחנים את רכבם בכל מקום אפשרי מחמת הצפיפות ? וכן האם מותר להפגין בצורה אלימה ע"מ לשמר סטטוס קוו, מול חילול ה הכרוך בדבר? בברכת שבוע טוב.
תשובה:
שלום וברכה
נתחיל קודם במשותף: גם אני כמו כל היהדות הנאמנה למצוות, חולם על היותה של ירושלים עיר הקודש, בה בא לידי ביטוי הקודש בפועל ממש. חלק מביטוי מעשי של הקודש הוא העובדה שלא תהיה נסיעה במכוניות בכלל בשבת ירושלים. לא זו בלבד, אלא שגם צריך לפעול לצורך זה - בלימוד תורה, בהפיכת מודל לחיקוי שיאמרו "אשרי זה שלמד תורה" ובקירוב עם ישראל לתורה ולשמירת שבת.
מה שעושות הפגנות השבת בירושלים משיגות לדעתי את ההפך המוחלט, ויותר מזה - לדעתי הן מסוכנות מאוד לזהותנו. איני מתכוון להתייחס ללשונות הרעות בדבר המגמות הפוליטיות של המפגינים, והעובדה שמדובר גם במפגני כוח של עסקנים. טיעונים מעין אלה יכולים להיאמר לכל הכיוונים, ועל כן מוטב שכל צד יעסוק בטיהור מגמותיו וכוונותיו, ולא יאשים את האחרים בנושאים אלה. את הדיון יש לערוך בנושאים העקרוניים בלבד.
אני מתכוון לשלוש תוצאות חמורות של הפגנות אלה:
א. הפגנות אלה מעצימות את יצירת "מדינת תל אביב" ו"מדינת ירושלים". הן מרחיקות עוד ועוד את עם ישראל החילוני מזיקתו לירושלים. בכך הן הופכות את ירושלים לעיירה יהודית סקטוריאלית במקום שתהא תל שכל פיות פונים אליו. עובדה זו לעצמה מהווה סיכון אסטרטגי, לא פחות, לעצם קיומה של ירושלים, ולזיקה של כל עם ישראל אליה. יותר ויותר ישראליים חשים כי ירושלים אינה עירם, והדבר משמיט את הקרקע תחת היותה "בנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו". ניכוס ירושלים לקבוצת מיעוט היא הרס מעמדה.
ב. הפגנות אלה מגבירות חילול שבת מכל סוג שלא יהיה. אינני מדבר על ההפגנה עצמה וחילול השבת הענק שהיא גורמת. אני מתכוון להרחקת הולכת וגוברת של עם ישראל מהשבת - השבת הופכת למאבקי כוח, תחת אשר תהיה מקום שעם ישראל כולו מתקרב אליה אט אט. כאשר תסוכמנה התוצאות של המאבק ביושר, תפנה שביעות הרצון של כיפוף העיריה את מקומה לשאלה אחרת, והיא האם בסופו של יום שומרים יותר שבת בעם ישראל - והתשובה תהיה לצערי העצום - לא.
ג. הפגנות אלה מעצימות את התחושה של רבים שאין להם חלק ונחלה באלוקי ישראל. השאלה אם חניון שבת יהיה פתוח או לא היא שולית מול העובדה שבשעה שמזוהה היהדות עם כפיה בכוח ובאלימות של דרכה - הדבר מביא את הרוב המוחלט להתנער ממנה. אנו חיים בעידן שגם בו ניתן להשיג השגים בכוח, אולם השגים אלה נתפסים אצל רבים כלא מוסריים, כלא אתיים ואולי אף ללא משמעות דתית ואמונית של ממש. כיוון שכך, כל דלת שנפתחת בשל הכוח נועלת עשר דלתות אחרות בשל הסלידה.
אני מעריך מבחינה פוליטית כי בסופו של דבר העדה החרדית תנצח, תוצע הצעת פשרה כלשהי (חניון קרתא, חניון העצמאות וכדו) וחניון העיריה יישאר סגור. אוי לאותו ניצחון - הן מבחינה הלכתית, אך עוד יותר - מבחינת הקשר שבין עם ישראל כולו לא-לוהיו.
כל טוב
השאלה התפרסה באתר ישיבת פתח תקוה