דף טו נקיון הידיים לתפלה במטלית לחה
הגמרא מחדשת שמי שאין לו מים לרחוץ את ידיו, יכול לקנח ידיו בכל דבר שמנקה.
שיטת תוספות בביאור הסוגיה, שביטלו את נטילת הידיים, הן לקריאת שמע והן לתפילה ואין להפסידם עבור חסרון מים ומותר לנקות ידיו בכל מה שמנקה. ומה שנאמר בגמרא בפסחים (מו,א) שההולך בדרך והגיע זמן התפילה שצריך ללכת ארבע מילין לפניו, אינו למצוא מים לנטילת ידיים, אלא על מנת להתפלל במנין.
מאידך הרי"ף והרמב"ם מחלקים בין ק"ש ותפילה. שביטול הנטילה הוא רק לק"ש, אולם תפילה צריך לחזר אחר מים והשיעור הוא ארבעה מילין לפניו ומיל לאחוריו. ושני טעמים מדוע חששו לביטול ק"ש יותר מתפילה. האחד ק"ש היא מהתורה ותפילה מדרבנן. והשני ק"ש זמנה קצר יותר ויש חשש גדול, שמא בבקשו מים יעבור זמנה.
להלכה השו"ע (צב,ד) פסק כרי"ף ורמב"ם שתפילה מחייבת נטילת ידיים, אולם הוסיף השו"ע שאם מתירא שיעבור זמן התפלה, ניתן לסמוך על שיטת תוספות וינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל דבר שמנקה את ידיו. והוסיף המשנ"ב (צב,כ) שאם ע"י חיפוש המים יפסיד תפילה בציבור ינקה ידיו בכל דבר שמנקה במקום במים.
בהלכות תפילת מנחה (רלג,ב) כתב המחבר כתוספות שרק אם יש לו מים מצויים יטול ידיו. וליישב דברי המחבר כתב הפרי מגדים (משב"ז צב,א) שיש הבדל בין ידיים מלוכלכות ומטונפות שצריך לחזור אחר מים לבין סתם ידיים שמחוייב ליטול ידיו רק אם יש לפניו מים.
כיום מצויות מטליות לחות וניתן לנקות בהן היטב את הידיים ונראה שעדיף לנקות בהן, מאשר בסתם צרור או עפר כיון שבכך ידיו מתנקות היטב.
דף טו ברכות וקריאת שמע ללא השמעת קול
במשנה נחלקו תנאים האם הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו יצא ידי חובה. ונפסקה הלכה כשיטת ר' יהודה שבדיעבד יצא. ורב יוסף מוסיף שמחלוקת התנאים היא בק"ש אבל בשאר מצוות יצא.
רש"י ביאר שלא השמיע לאוזנו משמע הוציא בשפתיו אולם הרמב"ם בהלכות ברכות (א,ז) כתב: "כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו". מדקדוק בלשון הרמב"ם מבואר שאעפ"י שלא הוציא בשפתיו יצא.
להלכה השו"ע בהלכות ברכות (קפה,ב) פסק כשיטת רש"י. שאם לא השמיע לאזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו. וכן פסק השו"ע (סב,ג) לענין קריאת שמע שאם לא השמיע לאוזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו. והוסיף המחבר שאם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו, יצא.
ולכן חולה שמיטתו אינה נקיה ואינו יכול לבטא התפילה והברכות בשפתיו, יקרא קריאת שמע בהרהור. וכן אם היה צריך לברך ברכת המזון ונאנס יהרהר. ואם עבר האונס חוזר וקורא קריאת שמע ואינו חוזר לברך ברכת המזון (ילקוט יוסף קפה,ד).