דף ט – זמן אמירת ברכת השכיבנו
בדף הקודם (ח,ב) רשב"י מחדש שקריאת שמע יכולה להאמר פעמים בלילה, אחת לפני עלות השחר ואחת לאחר עלות השחר ובזמן קצר זה לצאת ידי חובה ק"ש הן של הלילה והן של יום. וכן אומר משמו של ר' עקיבא שניתן לקרוא פעמים קריאת שמע ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחריה. ובזמן מועט זה, יוצא ידי חובה ק"ש, הן של הלילה והן של היום. בסיום הדיון בגמרא על שתי המימרות, מעיר ר' זירא שלא ניתן לברך על קריאת שמע של הלילה ברכת השכיבנו. נחלקו הראשונים מהו הזמן המדויק בו כבר אין רשות לברך ברכת השכיבנו.
רש"י מפרש שדברי ר' זירא מוסבים על דבריו הראשונים של רשב"י שכבר סמוך לעמוד השחר אינו רשאי לברך השכיבנו, היות שכבר אינו זמן תחילת השכיבה, אלא סוף זמנה של השינה. לעומתו תוספות מוכיחים שדברי ר' זירא מוסבים על דברי רשב"י משום ר"ע שהקורא שמע קודם הנץ החמה יוצא ידי חובת ק"ש של לילה ורק מזמן זה אין לברך ברכת השכיבנו.
להלכה בשו"ע (רלה,ד) נפסק כתוספות שרק הקורא קודם הנץ החמה אינו רשאי לברך ברכת השכיבנו אולם הקורא קודם עלות השחר רשאי לברך ברכת השכיבנו. כמובן רק אנוס רשאי לקרוא ק"ש של ערבית בשעה כל כך מאוחרת. ולכן לדוגמא חולה שהתעורר משנתו סמוך לנץ ועוד לא קרא ק"ש של ערבית יוצא ידי חובת בק"ש, אך אינו מברך ברכת השכיבנו. ודווקא ברכת השכיבנו אינו אומר, אך שאר ברכות של שמע אומר. והטעם לדבר שבזמן זה עדין בני אדם ממשיכים את שנתם ולכן רשאי לקרוא ק"ש, אך אין מתחילים לישון ולכן אין לברך השכיבנו.
דף ט – התחלת זמן ק"ש של שחרית
נחלקו התנאים מהו הזמן בו ניתן להתחיל לקרוא קריאת שמע של שחרית. במשנה הגדר לדבר הבחנה בגווני הבגד. בתוספתא הגדר הוא הבחנה בעולם החי בין סוגי בע"ח ובין אדם לחברו. רב הונא אומר הלכה כאחרים, הסוברים משיראה את חברו ממרחק ארבע אמות ויכירנו. אביי סובר שהלכה כאחרים היא לזמן הנחת תפילין ואילו זמן ק"ש דינה כותיקין, סמוך להנץ החמה על מנת לסמוך גאולה לתפילה.
נחלקו הראשונים בהבנת דברי אביי. שיטת התוספות אביי בעניין זמן קריאת שמע לא בא לפסוק את הזמן בו מותר להתחיל לומר ק"ש, אלא מהו הזמן המובחר ביותר לקיום מצות ק"ש. וזמן זה הוא מתחשב בהלכות נוספות של סמיכת גאולה לתפילה ולכן חל סמוך להנץ החמה.
מנגד בעל המאור (ב,א ברי"ף) סבור שאביי מבטא את הזמן בו ניתן להתחיל לקרוא ק"ש שמע ולפני כן אינו יוצא ידי חובה. דבריו מבוססים עפ"י דברי שרשב"י משמו של ר"ע (ח,ב) הסבור שניתן לקרוא ק"ש של ערבית סמוך לנץ החמה משמע, עדיין זהו זמן של ערב ואינו יכול לצאת בו מדין ק"ש של שחרית.
להלכה השו"ע פסק כתוספות, שזמן ק"ש מתחיל משיכיר את חברו ד' אמות, ומצווה מהמובחר לקרוא כותיקין.
ולכן משכימי קום, כגון פועלים שכירים שחייבים להגיע למלאכתם מוקדם, יכולים לומר קורבנות ופטום הקטורת, לפני עמוד השחר. ומעמוד השחר עד זמן שיכיר, יאמרו מברוך שאמר עד ישתבח. ושיגיע זמן שיכיר את חברו, יתעטפו בטלית, יניחו תפילין ויקראו ק"ש.