הלכה יומית דף נז על מה לא מברכים

דף נז – על מה לא מברכים

נאמר בגמרא: "שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן; אלו הן: רחיצה, וסיכה, ותשמיש".

מדוע אין מברכים על שלושה אלו? הטעם הוא, שלחיוב ברכה נצרך גם הנאה וגם שיכנס לגוף ושלושה דברים אלו אין נכנסים לגוף לכן אין עליהם חובת ברכה. כאשר יש הנאה מועטת כדוגמת ריח, כתב המשנה ברורה (רטז, ס"ק ד) שלא תקנו ברכה רק לפניו ולא לאחריו כיון שיש בו הנאה מועטת. וכן דווקא על ריח תקנו חכמים ברכה ולא על קול [הכוונה למי ששומע קול נעים] כיון שאין בקול ממש. וכן לא תקנו ברכה על רחיצה וכדומה משום שאין נכנסין לגוף.

וכן מי שטועם מאכל ומיד פולטו אינו מברך והסביר המשנ"ב (רי, ס"ק יז) שכיון שאין לו רק הנאת החיך מהתבשיל שטעם או מהאוכל שלעס ואין לו הנאת הגוף, אינו צריך לברך.

הרואה מקום של עבודה זרה

בגמרא מובא שהרואה את המרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. התלבטו הראשונים מדוע הוזכרה דווקא עבודה זרה זו ולא נאמר באופן כללי הרואה מקום של עבודה זרה.

שיטת ר' יונה (מג. ד"ה הרואה) בשם יש מפרשים שזו היתה העבודה זרה המקובלת ביותר באותו זמן ולכן הוזכרה. ושיטה שניה בשם יש מפרשים שהייחוד של המרקולס הוא מפני שדרכם להשליך לה אבנים וכל יום משליכים אבנים חדשות, יוצא שזו עבודה זרה המתחדשת בכל יום, לכן בה צריך ברכה מיוחדת על ארך אפיו של הקב"ה. והתקינו לברך עליה, שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.

שיטת התוספות דומה לשיטה השניה של ר' יונה ולכן יש לברך על עבודה זרה בשעת בניה או שהועמדה מחדש.

בשולחן ערוך (רכד,א) פסק כשיטת ר' יונה בפירוש הראשון שהרואה מרקוליס או שאר עכו"ם, אומר ברוך.. שנתן ארך אפיים. היינו אומר הנותן ארך אפים לא רק על מרקוליס או עבודה זרה בשעת בנייתה, אלא על כל עבודה זרה.