דף לז – ברכה על פירכיות אורז
נאמר בגמרא, שהכוסס את האורז מברך עליו בתחילה בורא פרי האדמה, טחנו, אפאו ובשלו אעפ"י שהפרוסות קיימות מברך עליו בורא מיני מזונות.
רש"י ביאר מדוע הכוסס מברך בורא פרי האדמה כיון שהגרעינים נמצאים כמות שהם.
נחלקו מה הדין כאשר למרות הבישול נשארו הגרעינים שלמים. מדברי רבינו יונה, משמע שבאורז מבושל אף כשהם שלמים מברך במ"מ. וסברת הרא"ש שחולק עליו בזה וסובר שיש לברך בורא פרי האדמה.
והכריע המשנ"ב (בביאור הלכה רח) שהעיקר למעשה כדברי הרמ"א שכשנתמעכו מברך במ"מ אבל אם הם שלמים מברך בפה"א.
למעשה כתבו אחרוני זמננו (וזאת הברכה עמוד 243) שיש להבדיל בין פיצפוצי אורז שהתבשלו במים, שדינם לברך בורא מיני מזונות. לבין דין פירכיות כיון שאינם מבושלים במים אין לו שם תבשיל ומברך עליו בורא פרי האדמה.
דף לז – ברכה על שלווה
הכוסס את החיטה מברך עליה בורא פרי האדמה. על איזו חיטה מדובר?
שיטת רש"י מדובר על גרעינים חיים של חיטה שלא עברו תהליך של בישול. אולם הרמב"ם פירש (כך הסבירו הכסף משנה) שכוסס את החיטה מברך בורא פרי האדמה, כל עוד הגרעין שלם ולכן אף אם שלקו, כל עוד הגרעין שלם, מברך לפניו בורא פרי האדמה. וכן פסק בשו"ע (רח,ד).
תוספות, הסתפקו מהי הברכה האחרונה הראויה, על חיטה שלמה, אך מבושלת. האם בגלל הבישול צריך לברך על המחיה, או ניתן לברך בורא נפשות ולכן כתבו שיאכלם בתוך הסעודה. וכן פסק בשו"ע.
אם הוסרה הקליפה בתהליך הבישול האם עדין נחשב כחיטה או כבר כמאכל מבושל ודינו בורא מיני מזונות. והמשנ"ב נוטה יותר לפסוק שיברך בורא פרי האדמה, אך למעשה סובר שנכון יותר שיאכלם בתוך הסעודה.
לכן הברכה על השלווה שהיא חיטה שנתפחה בחום ולא עברה תהליך בישול ברכתה בורא פרי האדמה. ולענין ברכה אחרונה מעיקר הדין יש לברך בורא מיני נפשות, אך כדי לא להיכנס לספק יאכלם בתוך סעודת פת.