דף כז – מתי מותר לעבור לפני מי שמתפלל
ר' יהושע בן לוי מלמדנו שאין לעבור לפני המתפללים. ר' יונה מבאר שהאיסור רק שעובר כנגד פניהם, אך לעבור בצדם של המתפללים אין חוששים. וטעם האיסור שמפסיק את תפילתם. ובגמרא מבואר שהאיסור לפניו הוא רק בארבע אמות. אולם הזוהר (חיי שרה) החמיר לעבור גם מהצדדים.
להלכה השו"ע (קב,ד) פסק עפ"י הגמרא שאסור לעבור כנד המתפללים בתוך ארבע אמות ורק לפניהם. והמג"א (קב,ה) פסק כזוהר שבכל צד אסור. בכף החיים כתב שלכתחילה צריך להחמיר כזוהר שלא לעבור לפני המתפללים כלל, ומהצדדים בארבע אמות. נחלקו האחרונים האם יש איסור בצדדים שלפניו היינו באלכסון. דעת הפמ"ג לאסור ושיטת האליה רבה להקל. וערוך השולחן (קח,יב) פסק להקל שקשה לומר שהזוהר יחלוק על הגמרא במקום שאין מחלוקת בגמרא. ויתכן שאף הזוהר עצמו מתיר בצדדים. ולכן באלכסון לפניו בודאי יש מקום להקל.
אולם כתבו האחרונים (ציץ אליעזר ח"ט ,ח) שהיכן שהמתפלל עומד במקום המשמש מעבר לרבים מותר לעבור על פניו על מנת להגיע לתפילה סדירה ומיושבת, וטוב שיאמר פסוקים או מאמר חז"ל בעת שעובר. וכן כתב הציץ אליעזר שלצורך מצווה, כגון לשמוע קדיש או אפילו לענות אמן נראה להקל ולהתיר לעבור בפני המתפלל, כי אין ספק בלבול דעת חבירו מוציא מידי ודאי מצוה. וכן מותר לעבור על פני המתפלל, כדי שלא לעבור על איסור בל תשקצו.
דף כז – סעודת שבת ביום שישי
רב נהג להתפלל תפילת שבת בערב שבת. ונשאלה שאלה בגמרא האם יכול בערב שבת לקדש על הכוס אעפ"י שעדיין לא חשכה. ונפשט הדבר ממנהגו של שמואל שקידש של שבת בערב שבת. יש מהגאונים שהעמידו את שיטת רב ושמואל שרק ניתן להתפלל לפני הלילה, אך בקידוש אינו יכול לצאת ידי חובה ביום שישי. מנגד הרשב"א משמו של רב האי גאון, סובר שגם בהבדלה וגם בקידוש אינו צריך להמתין עד הערב.
להלכה פסק המחבר בשו"ע (רסז,ב) שכבר מפלג המנחה יכול להתחיל ולקבל שבת בתפילת ערבית. ומיד שקיבל עליו שבת יכול לאכול את סעודת השבת. והוסיף המשנ"ב (רסז,ה) שהטעם לדין זה שכיון שקיבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש, נחשב כשבת לעניין זה שיכול לקדש ולאכול מיד ויכול לגמור את סעודתו מבעוד יום. אמנם יש חולקים וסוברים שלפחות כזית יאכל בלילה, ולכתחילה נכון לחוש לדבריהם. וכן הוסיף המשנ"ב (שם,ו) שאם לאחר שהתפלל מעריב נשאר עד הלילה חצי שעה. עדיף שלא להתחיל לאכול, אלא ימתין עד הערב ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל. אולם מי שצריך למהר אין למחות בידו, הואיל ויש לו על מי לסמוך.
אמנם לעניין אכילת כזית מצה לפני הלילה, כבר כתבו הראשונים (רא"ש ברכות ד,ו) שאין לאכול מצה עד שתחשך, שכיון שכתוב בפסח: 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', נדרש לילה ממש. ומצה הושוותה לקרבן פסח שאם אכלה מבעוד יום לא יצא ידי חובתו ולא שייך כאן תוספת שבת וחג. וכן נפסק להלכה בשו"ע (תעב,א).