1) דף כה - ריח של שריפה האם מונע תפילה
נאמרו בגמרא שתי בריתות היכן יש איסור של קריאת שמע. הברייתא הראשונה מלמדת שאין לקרוא קריאת שמע, לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים, ולא כנגד צואת חזירים, ולא כנגד צואת תרנגולים, ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע. והברייתא השניה שרבא נוקט שכך הלכה פוסקת שהאיסור לקרוא, הוא רק כאשר נתן בתוך צואת בעלי החיים עורות.
נחלקו רש"י ותוספות על מה מוסבים דבריו של רבא. שיטת רש"י (עפ"י ר' יונה) שרבא דוחה את כל הבריתא הראשונה ונאסרו רק צואת כלבים וחזירים שיש בהם עורות. ומנגד שיטת תוספות ורוב הראשונים שרבא לא דחה את כל הברייתא, אלא בא ללמד שצואת כלבים וחזירים אינה כל כך מסריחה אלא רק כאשר יש בה עורות. אולם הדין שאין להתפלל כנגד צואת אדם, צואת תרנגולים ואשפה ודאי הלכה היא.
להלכה המחבר בשו"ע (עט,ז-ח) פסק כתוספות שיש להרחיק מצואת תרנגולים ההולכים בבית, רק אם צואתם מסרחת ותרנגולים הנמצאים בלול דינם כצואת אדם. ואסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע.
המשנ"ב (עט,כג) פסק עפ"י החיי אדם שריח רע הוא רק מה שנסרח מחמת עיפוש, אך ריח רע של נפט לא נקרא צואה. ועפ"י זה פסק בחצים ביד הגיבור (ח"ב עמוד 21) שמותר להתפלל בבית כנסת שמגיע אליו ריח של דלק שרוף.
2) דף כה - וילון של בית חולים כחציצה בפני ריח רע
בגמרא נאמר שאם היה יושב במקום גבוה עשרה טפחים, היינו רשות בפני עצמה יכול לשבת ולקרוא קריאת שמע. והסביר הרא"ש שכיון ששהוא במקום מיוחד נחשב הדבר כמחנה קדוש. ומדברי הרא"ש מובן שאעפ"י שרואה את הצואה הדבר מותר. הרשב"א חלק על הרא"ש וסבר שאם רואה את הצואה לעולם אסור.
האם ההפסקה של מחיצה מועילה לריח רע? שיטת רבני צרפת שכמו שהפסק מקום מועיל אעפ"י שרואה את הצואה, כך מחיצה מועילה גם אם יש ריח. הרמב"ם לעומתם חלק וסבר שאם הריח מגיע אין הפסקת מקום מועילה כלל.
הב"י (עט,ב) בדין ראית הצואה ללא ריח פסק שהלכה כרא"ש, אך לכתחילה ראוי לחוש לרשב"א. לעניין ריח, הכריע שאין הפסקה מועילה כשיטת הרמב"ם אולם הביא כיש אומרים את שיטת רבני צרפת שמועילה הפסקה של מחיצה גם לריח.
הציץ אליעזר (חלק כ סימן יא) הכריע שוילון המפריד בין חולים נחשב כמחיצה המתרת אעפ"י שאינו מגיע לרצפה. ומתוך כך פסק לחולה בבית חולים, שמותר לו לקרוא ק"ש, להתפלל וללמוד אם ישנו וילון המפריד בינו לבין העביט של מי רגלים שאין בו ריח רע.