כיצד מחזיקים ספר תורה
ר' פרנך מלמדנו שהאוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה.
וביארו תוספות שאם אוחז את ספר התורה ללמוד בו, אינו מקבל שכר על הלימוד. שאם נפרש על מצוות הגהת ספר התורה פשוט שאינו מקבל שכר שהרי לא קיים את המצווה כהלכתה. וכן הוסיפו תוספות שדברי ר' פרנך כוללים את כל ספרי הקודש ולא רק ספר תורה.
בטעם הגזירה ביאר המאירי (מגילה ז,א) שתיקנו כן למעלת הספר שלא יתעסקו בו הידים יותר מדי.
להלכה פסק המחבר באורח חיים (קמז,א) שאסור לאחוז ספר תורה ערום, בלא מטפחת.
והרמ"א הוסיף כיש אומרים, את שיטת התוספות, שכן דינם של שאר כתבי קודש, אולם ציין שלא נהגו כן, אך טוב להחמיר אם לא נטל ידיו; ובס"ת, אפילו שנטל ידייו אסור.
וכתב המשנה ברורה (קמז, ס"ק ב) שבעת שגוללים את ספר התורה לפעמים נמשכים יריעות ספר התורה וכדי להשוות היריעה אוחזים בראשי היריעות למשוך אותם למעלה או למטה כדי שיהיה שוה מבחוץ, אזי צריך להיזהר שלא לאחוז ביריעות ביד ערומה, אלא צריך הפסקת טלית או מטפחת להפסיק בין ידיו ליריעות הס"ת. ובעמודי הס"ת יכול לאחוז בלא מטפחת. ומי שרוצה להחמיר וגם את עמודי ספר התורה רוצה לתפוס לא ביד ערומה, אם הוא במקום שלא נהגו להחמיר בכך, יכלכל צעדיו בשיקול דעת שלא ירגישו בזה בני אדם משום יוהרה.
מקלחת אחרי טבילה
אחת משמונה עשרה גזרות היא, שמי שבא ראשו ורובו במים שאובים, או נפלו עליו שלושה לוג מים שאובים, הרי הוא כשני לטומאה. בטעם גזרה זו נאמר בגמרא, מפני שהיו טובלים במערות שמימיהם מלוכלכים ואח"כ מתרחצים במים שאובים נקיים, עד שחשבו רוב העם, שהמים השאובים שרוחצים בהם, הם אלו שמטהרים.
על איזו טבילה נגזרה הגזירה? שיטת מחודשת יש לבעל הפני יהושע שהגזירה היא רק על טבילה לאכילת תרומה, אך טבילה לחולין אינה בכלל הגזירה. שיטה זו היא בעקבות דעת הראבי"ה שסובר שבטבילת נידה לא נגזרה הגזירה, אולם דעת האור זרוע שהגזירה כוללת גם טבילת נידה.
הרמ"א פסק כאוסרים (יו"ד רא,עה): "לאחר הטבילה במי מקוה כשרים, מותרת ליכנס למרחץ כדי שתחמם עצמה; אבל לחזור ולרחוץ אח"כ, יש אוסרים, וכן נהגו".
אולם הציץ אליעזר (חלק יא סימן סד) כתב על פי חבל אחרונים: "שיש להורות היתר לעשות מקלחת לאחר הטבילה במקוה לאשה הבאה לשאול על כך באשר שבלי זה אינה מרגישה בטוב מהטבילה במקוה מאיזה סיבה שלא תהיה, ולהודיע לה גם שאם תוכל להשגיח שלא לרחוץ בבת אחת הראש והגוף, אלא לכוון לשטוף הראש בלי רובו של הגוף ואח"כ הגוף בלי הראש, אזי היתר גמור הוא אליבא דכו"ע בלי כל פקפוק. ובהאמור נלמד בגזירה שוה ובקל וחומר בטבילת אנשים בזה"ז שמותר להם בשופי לשטוף את גופן לאחר הטבילה וכן ליכנס באותו יום באמבטיה"