על לחמניות מתוקות הנאכלות כתחליף ללחם (כמו אלה שבסעודות חתונה ובר-מצוה וכדומה), יש לברך המוציא וברכת המזון.
מקור הדין
הגמרא בברכות (מב.) מביאה את דעת רב יהודה שעל פת הבאה בכיסנין מברכים בורא מיני מזונות. וכן פסק השולחן-ערוך בסימן קס"ח סעיף ו'.
מהי פת כיסנין? הרמב"ם (הלכות ברכות, פ"ג, ה"ט) כתב שזו עיסה שלש אותה בדבש או שעירב בה מיני תבלין ואפאה. הר"ח, הערוך, הרשב"א, הטור ועוד כתבו שאלו כיסים שממלאים אותם בדבש ושקדים (כמו עוגות שמרים ממולאות). רב האי גאון פירש שאלו כעכים יבשים שכוססים אותה (כמו מציות או בייגלך).
הבית-יוסף הסביר שהקובע הוא פת שרגילים לקבוע עליה סעודה, ונחלקו מהי רמת קביעת הסעודה הנדרשת. ערוך השולחן הסביר שאין כלל מחלוקת עקרונית, אלא שאלו דוגמאות בלבד.
להלכה, פסק השולחן ערוך (קס"ח, ז) את שלוש הדעות גם יחד. שבכל אחד מהמקרים הנ"ל מברכים 'בורא מיני מזונות' ומעין שלוש[1].
מהי רמת המתיקות שמברכים עליה מזונות?
השו"ע כתב, שאם לַש את העיסה בדבש, מברך מזונות. משמע, שדי בכך שטעם הדבש יהיה מורגש בעיסה. הרמ"א חולק, וסובר שצריך שהדבש יהיה מרכיב עיקרי בעיסה.
לפי זה לכאורה, לרמ"א יברכו על לחמניות מתוקות ברכת המוציא (שכן אין הסוכר שבהם עיקר), ולשו"ע יברכו מזונות.
אולם, מסתבר שכולי עלמא יברכו המוציא. מכיוון שהכלל היסודי הוא, שדבר שרגילים לקבוע עליו סעודה - ברכתו המוציא. לכן, כיוון שרגילים לאכול לחמניות אלו כתחליף ללחם, ממילא ברכתם המוציא.
ויש להעיר עוד, שלדעת המגן אברהם (קס"ח ס"ק יג) גם על מזונות ממש, אם אוכלים אותם יחד עם מאכלים אחרים (ואולי כשהמזונות משמשים בתפקיד הלחם) וביחד ישנו שיעור של קביעות סעודה צריך לברך ברכת המזון. וכן פסק המשנה ברורה (ס"ק כד) והאגרות משה (או"ח, ח"ג, סימן לב).
לכן, העיקר לדינא שבסעודות שבהן משתמשים בלחמניות מתוקות, יש לברך עליהן המוציא וברכת המזון.
[1] דבר זה מובן במיוחד לאור הסברו של ערוך השולחן, שאלו רק דוגמאות. הט"ז מסביר שהשו"ע פסק כן מחמת הספק, ודעתו שבברכת 'מזונות' יוצאים בדיעבד גם על לחם (וכן כתב בבאור הלכה בסימן קס"ז, י). ולפי זה צריך לכאורה לומר שגם במעין שלוש יוצאים בדיעבד ידי ברכת המזון, כיוון שהיא מכילה את התכנים העיקריים של ברכת המזון (וכן כתב בשער-הציון ס"ק עא, ובמשנה ברורה בסימן קצ"א. וכן כתב בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן יב, ע"ש בדעות השונות. אמנם לכתחילה צריך דווקא ברכת המזון - עיין שעה"צ שם). ומהרב שלמה לוי שמעתי שניתן לומר, שאם יאכל שיעור קביעות סעודה, בכל מקרה יצטרך לברך ברכת המזון, ואם לא יאכל שיעור זה, ייתכן שאין זה מוגדר כשביעה ואם כן חיובו רק מדרבנן, וספק ברכות דרבנן להקל. ואכמ"ל.