שאלה: אנחנו עוברים עכשיו טרור קשה של פיגועים. אנחנו רואים מהסקרים שרוב רובם של הערבים תומכים בטרור. אפילו אם אינם לא רוצחים, הרוב המוחלט תומכים ברוצחים. אנחנו גם יודעים שאם ערבי הורג יהודי, בהיותו יושב בכלא הוא מקבל משכורת מההנהגה שלהם, ונחשב כגיבור לאומי. אפילו אם אנחנו אומרים שבעקרון, גויים נאמנים מותרים לגור בארץ, הרי יש להם חברה כל כך רקובה, מדוע אנחנו לא אומרים שצריך לגרש אותם?
תשובה: זה נכון שלא כל הערבים הם רוצחים. בסקר ענק של הליגה נגד השמצה, מצאו שרבע מהנוצרים הם אנטישמים ומחצית המוסלמים הם אנטישמים. כל הכבוד ללאוס: רק 0.2% אנטישמים ופיליפינים 3%. אלו האחוזים הכי נמוכים בעולם. אך כמדומה שאין שם יהודים. ואיפה יש הכי הרבה אנטישמיות? 93% אצל ערביי יש"ע! אנטישמי אינו בהכרח רוצח, זה אפילו לא אומר שהוא תומך ברוצחים, אבל זה אומר שבמידה זו או אחרת הוא שמח בליבו על פיגועים.
הרמב"ם מסכם את ההלכה שגוי יכול לגור בארץ בתנאי שהוא נאמן למדינה,שהוא מקבל את החוקים ובודאי שהוא לא עסוק לרצוח אותנו. היה ראוי לשאול את הערבי אחד אחד: אתה רוצה להיות נאמן למדינת ישראל - ברוך הבא. אתה רוצה להציק לנו - ברוך היוצא. אבל אי אפשר לפתור את כל הבעיות בבת אחת. הבעיה של המחבלים וכל עוזריהם, אינם בעיה קיומית. אלו דברים קטנים. הבעיות הגדולות הן למשל אירן, שהוא מדינה שלמה עם צבא, בין שמכינים פצצה גרעינית בין שלא מכינים פצצה גרעינית. וגם סוריה מאוד מסוכנים. מצרים כרגע לא מסוכנת אבל לא נדע עתידות. הבעיה הגדולה עכשיו היא המדינות מסביבנו. נגד זה הצבא צריך להתארגן ונגד זה הפוליטיקה צריכה להתארגן. אי אפשר לעשות את הכל בבת אחת. אפילו דוד המלך, לחם דווקא נגד האויבים מבחוץ. אחרי שהוא ניצח וחיסל את כל האובים מבחוץ, שלמה המלך טיפל באויבים מבפנים. כל זמן שיש לנו אויבים מבחוץ, אי אפשר לטפל עד תום באויבים מבפנים, שכאמור אינם סכנה קיומית. סכנה קיומית הכוונה שיכולים למוטט את מדינת ישראל או לכבוש את מדינת ישראל. ודאי שהטרור העכשווי לא יכול לעשות את כל זה. הוא מטרד. לא מטרד כמו תאונת דרכים. בשלושה החודשים האחרונים ש-29 אנשים נרצחו בפיגועים, באותו זמן 80 אנשים נהרגו בתאונת דרכים. זה מטרד וזה מטרד, וצריך לטפל בשניהם. אבל לא תמיד אפשר לפתור את הכל ברמה הביטחונית וגם ברמה הפוליטית. אי אפשר בפוליטיקה לנצח בכל החזיתות בבת אחת. אנחנו לא יכולים להיות מדינה אוטרקית מבודדת. אנחנו עדיין צריכים את האמריקאים ביחס לאירן.
לכן לא עומד על הפרק לומר לערבים: תחליטו, אם אתם רוצים להיות נאמנים או לא. אלא מה שכן עומד על הפרק זה שאנחנו נהיה נחושים לומר: הארץ הזאת היא שלנו! נקודה. ולא לגמגם, כן מדינות לשני עמים, שזה כבר שלוש מדינות כי רוב שטח ירדן הוא שלנו ויושבים שם פלסטינאים. כשאנחנו מגמגמים, זה נותן לאויבנו כח. כשנהיה נחושים ונאמר: זו ארצנו, זו ארצנו על פי ד', זו ארצנו על פי התנ"ך, זו ארצנו על פי ההיסטוריה, זו ארצנו על פי המוסר, זו ארצנו על פי הלאומיות, - הרבה ערבים יעשו חשבון עולמם. אם הם רוצים מדינה שלהם, יחפשו במקום אחר. אם הם רוצים לגור פה כאזרחים נאמנים, יהיו פה.