כאשר אנו באים לדון בדין סוכה גזולה, עלינו להתייחס לשתי בעיות העלולות להתעורר בהקשר זה.
בעלות בסוכה
בעיה ראשונה נוגעת לבעלות כשלעצמה. כידוע, ישנם מספר תחומים שבהם דורשת התורה בעלות. הדוגמה המפורסמת ביותר, אף היא מענייני דיומא, היא לקיחת ארבעת המינים ביום הראשון של סוכות. מהפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר", דרשו חז"ל "לכם - משלכם", כלומר, בכדי לצאת ידי חובת ארבעת המינים בחג הראשון, ישנה דרישה שתהיה לנוטל בעלות עליהם. דין זה אינו ממעט לולב גזול בלבד, גם לולב שאול פסול ביום הראשון של סוכות.
האם קיימת בעיה דומה גם לגבי הסוכה? הדבר שנוי במחלוקת התנאים, ר' אלעזר פוסל סוכה גזולה ושאולה שכן הוא דורש מהפסוק "חג הסוכות תעשה לך", שאף במצוות סוכה ישנה דרישה לבעלות. רבנן חולקים על דבריו וטוענים שסוכה שאולה כשרה, שכן נאמר: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", הרי שראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת, למרות שלא כולם בעלי הסוכה (עיין סוכה כז:). מאחר ואנו פוסקים כחכמים, הרי שסוכה שאולה כשרה, ואם בכל אופן נפסול סוכה גזולה הרי שנאלץ להסביר זאת מכיוון אחר, כפי שנבאר מיד.
אולם, יש לציין שלא דחינו בזה לחלוטין את הצורך בבעלות על הסוכה. מעמדו של השואל כלפי החפץ השאול עולה לדיון בעיקר בהקשר של דיני שומרים, לפי חלק מהדעות לשואל ישנה בעלות חלקית על החפץ השאול. לאור הבנה זו יתכן שאמנם אין דרישה לבעלות גמורה בסוכה, אך עדיין בעלות ברמה מסוימת אכן נצרכת, אולם לשואל אכן ישנה בעלות מסוימת העומדת ברף של מצוות סוכה.
מצווה הבאה בעבירה
רבנן דרשו את פסול סוכה גזולה מהפסוק שממנו מיעט ר' אלעזר אף סוכה שאולה: "חג הסוכות תעשה לך, לך למעוטי גזולה" (סוכה כז:, ט.). דרשה זו עוררה את תמיהת הראשונים, וכך שאלו התוס' (ט. ד"ה ההוא):
"תימה תיפוק ליה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, דמהאי טעמא פסלינן לולב הגזול ביום טוב שני"
מבואר בריש פרק לולב הגזול, שלולב הגזול פסול אף בשאר ימי החג שבהם אין דין "לכם", משום שיש כאן מצווה הבאה בעבירה. לאור זאת התקשו תוס', מדוע פסול סוכה גזולה נלמד מפסוק מיוחד, ולא מיישמים כאן את דין מצווה הבאה בעבירה.
לשאלה זו ניתנו מספר תשובות בראשונים:
תוס' עצמם תירצו, שאכן שייך כאן פסול מצווה הבאה בעבירה, אך דין זה פוסל את המצווה רק ברמת הדרבנן, לאחר שלמדו חז"ל את הפסול מהפסוק הרי שיש כאן פסול דאורייתא.
הריטב"א הציע שני כיוונים אפשריים לפתרון הבעיה: אפשרות אחת היא שהלימוד מהפסוק הכרחי לשיטת שמואל המכשיר לולב גזול בשאר ימי החג, מאחר ולדעתו לא קיים פסול של מצוווה הבאה בעבירה. אפשרות שנייה היא שיש להגביל את פסול "מצווה הבאה בעבירה" למצוות מסוימות. לטענתו, רק בנוגע למצוות הבאות לריצוי כמו קורבן שייך פסול זה, וממילא כיוון שמצוות סוכה אינה באה לריצוי לא ניתן לפסול סוכה גזולה מדין מצווה הבאה בעבירה.
תירוץ נוסף המובא בראשונים מציע, שהפסוק האמור בסוכה גזולה הוא מקור הדין של מצווה הבאה בעבירה, ומכאן למדים לכל התורה.
שיטת המנחת חינוך
תשובה מחודשת ביותר העלה בעל ה'מנחת חינוך' (מצווה שכח), אך לשם הבנת דבריו יש לעמוד על חילוק מרכזי בין שני סוגי מצוות. קבוצה אחת של מצוות נקראת "מצוות חיוביות", כלומר, מצוות שישנה חובה לקיימן, וכל שלא מקיימן מבטל מצוות עשה. לקבוצה זו שייכות מצוות כמו תפילין, נטילת לולב, אכילת מצה בליל הסדר ועוד. הקבוצה השנייה מכונה "מצוות קיומיות", לקבוצה זו שייכות מצוות שאין חובה בקיומן, אלא בתנאים מסוימים בלבד. דוגמה מובהקת לכך היא מצוות ציצית, התורה אינה מצווה אותנו בלבישת ציצית, מה שנאמר הוא שאם אדם מעוניין ללבוש בגד בעל ארבע כנפות, עליו לשים ציצית. דוגמה נוספת לכך היא מצוות השחיטה, ברור שאדם רשאי שלא לאכול בשר ואז לא ישחט לעולם, הציווי מתייחס למקרה שאדם מעוניין לאכול בשר ואז עליו לשחוט.
המנחת חינוך מבאר שמצוות סוכה כוללת את שני סוגי המצוות. ביום הראשון של החג ישנה חובה על כל אדם לאכול בסוכה, אולם בשאר ימי החג אם אינו רוצה לאכול - שלא יאכל, אלא שהגדרת המצווה היא שכאשר אדם מעוניין לאכול הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
נקודה שנייה שיש להקדים על מנת להבין את דברי המנחת חינוך היא הבנת גדר הדין של מצווה הבאה בעבירה. לדעת המנחת חינוך, פסול מצווה הבאה בעבירה לא קובע שיש כאן סוכה פסולה, הוא רק קובע שאדם לא יכול לקיים מצוות סוכה כאשר היא באה בעבירה.
לאור הדברים, שואל המנחת חינוך, מה יהיה הדין אם אדם אוכל בסוכה גזולה בשאר ימי החג. אילו היינו דנים כאן רק מצד מצווה הבאה בעבירה, הרי שאמנם היינו אומרים שאותו אדם לא קיים מצוות סוכה, אך מצד שני זה אינו נחשב כאילו אכל מחוץ לסוכה, שהרי כפי שאמרנו יש כאן מצווה "קיומית" ואין חובה לקיים אותה ולכן גם אם פעולתו לא עלתה לו כמצווה, הרי שעדיין אין זה נחשב שאכל מחוץ לסוכה, שכן הסוכה אינה פסולה. אילו היינו מדברים על מצווה חיובית הרי שחוסר הקיום מוגדר כביטול מצוות עשה, אולם במצוות קיומיות חוסר הקיום אינו פסול, כל עוד לא אכל חוץ לסוכה.
מסיבה זו למדו חז"ל שסוכה גזולה פסולה מהפסוק, ולכן הפסול הזה קובע שהסוכה עצמה פסולה והאוכל בה כאילו לא אכל בסוכה כלל.