חצי שיעור

מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש

במסכת יומא (עד.) נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה מהו דינו של אדם האוכל חצי שיעור של איסור - לדוגמה, אדם האוכל חצי כזית של חזיר: ריש לקיש סבור כי מן התורה הדבר מותר, ורק מדרבנן ישנו איסור לאכול חצי שיעור, ואילו רבי יוחנן סבור כי גם מדאורייתא ישנו איסור לאכול חצי שיעור, ורק לענין עונש השיעור משמעותי, שכן רק אדם האוכל כשיעור נענש, אולם לענין איסור, גם חצי שיעור אסור מן התורה.

ריש לקיש מנמק את שיטתו בכך ש'אכילה אמר רחמנא וליכא'. כלומר, התורה דברה על מעשה אכילה שאסור, ואכילת פחות מכשיעור אינה נחשבת כפעולת אכילה, כשם שברור לכולנו שמי שאוכל פירור אינו נחשב כאוכל, וממילא אכילת פחות מכשיעור אינה נכללת באיסור התורה.

לעומתו, טוען רבי יוחנן כי 'כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל'. כלומר, כיוון שחצי שיעור יכול להצטרף לחצי שיעור אחר, ואז יהיה לפנינו שיעור שלם, הרי שישנו כאן איסור ממש. להלכה, אנו פוסקים כרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה.

חצי שיעור - איסור חדש או סעיף פנימי בכל איסור

נעזוב לרגע את דברי רבי יוחנן וביאורם ונפנה לעסוק בשאלה אחרת בעניין חצי שיעור. נשאלת השאלה, לדעת רבי יוחנן, על איזה איסור עובר אדם האוכל חצי שיעור של בשר בחלב, האם הוא עובר על איסור בשר בחלב או שמא ניתן לומר שהוא עובר על איסור מסוג אחר?

נבאר את דברינו: ניתן להבין כי איסור חצי שיעור הוא סעיף פנימי של האיסור המסוים שבו אנו דנים, כלומר חלק מאיסור אכילת בשר בחלב הוא איסור אכילת חצי שיעור של בשר בחלב. אולם, ניתן לומר שחצי שיעור הינו איסור עצמאי, ישנו איסור חדש האומר שאסור לעבור על איסורי התורה גם כאשר אין שיעור שלם. כלומר, לא מדובר באיסור המקורי, על איסור בשר בחלב לא עבר האדם האוכל, אולם ישנו כאן איסור מחודש, איסור אכילת חצי שיעור (המקור של איסור זה יכול להיות מן הפסוק 'כל חלב לא תאכלו', כפי שניתן לראות מן הסוגייה ביומא, עיין שם). ואם כן, נחזור ונשאל, על איזה איסור עובר אדם האוכל חצי שיעור?

כאן יכול מאן דהו להקשות, מה הנפקא מינה אם מדובר באיסור בשר בחלב או באיסור אחר, הרי בכל מקרה אסור לעשות כך? ניתן להעלות מספר השלכות אפשריות לשאלה האם מדובר באיסור המקורי או באיסור מחודש. לדוגמא, הלכה היא שאיסורי אכילה שבתורה נאסרו רק כדרך אכילתן, אולם אדם האוכל איסור שלא כדרך אכילתו אינו עובר בלאו. אבל, בשר בחלב הינו יוצא דופן, בשר בחלב אסור גם שלא כדרך אכילתו. אם כן, יש מקום לשאול, האם אדם שאכל חצי שיעור של בשר בחלב שלא כדרך אכילתו עבר על איסור או לא. שאלה זו תלויה בשאלה הקודמת שהצבנו, אם נאמר שאיסור חצי שיעור של בשר בחלב הינו איסור בשר בחלב, הרי שישנו איסור לאכול גם שלא כדרך אכילתו, ואם נאמר שאיסור חצי שיעור הינו איסור חדש הרי שככל איסורי התורה הוא שייך רק כאשר אוכלים באופן נורמלי, וממילא אדם שאכל חצי שיעור של בשר בחלב שלא כדרך אכילתו לא עבר על איסור חצי שיעור.

על מנת לסבר את האוזן, נציג דיון דומה שעולה במסגרת דיני ספקות. ידוע לכולם שספיקא דאורייתא לחומרא. כלומר, כאשר ישנו ספק באיסורי תורה, כגון שישנה לפנינו חתיכת בשר ואיננו יודעים האם היא חתיכת שומן או חתיכת חלב, יש להחמיר ולא לאכול

את החתיכה. לדעת הרשב"א, איסור זה של אכילת החתיכה המסופקת הינו איסור תורה, ומדאורייתא ישנה חובה להחמיר בספיקות. וכאן צפה ועולה שאלה מקבילה לדיונינו בדין חצי שיעור: האם איסור אכילת החתיכה המסופקת הינו סניף פנימי של איסור אכילת חלב, או שמא מדובר באיסור מחודש, כלומר שמצד דיני חלב אין איסור לאכול 'ספק חלב' אולם ישנו איסור מחודש, האומר שאסור לאדם להכניס את עצמו לספיקות (להרחבה, ניתן לעיין ב'שערי ישר', שער הספיקות המרחיב בכיוון זה).

חזי לאיצטרופי - סיבה או סימן

ייתכן כי השאלה האם איסור חצי שיעור הוא איסור מחודש או שהוא סעיף בכל איסור ואיסור תלויה בהבנת דברי רבי יוחנן שהבאנו בתחילת הדברים. כזכור, רבי יוחנן טען כי חצי שיעור אסור מן התורה כיוון דחזי לאיצטרופי. בביאור דבריו נחלקו האחרונים: השאגת אריה (סימן ק') הבין כי סברת 'חזי לאיצטרופי' הינה סיבה לכך שחצי שיעור אסור, כלומר, כיוון שאדם יכול לאכול מיד לאחר אכילת חצי שיעור, בתוך כדי אכילת פרס, חצי שיעור נוסף, ואז הוא יעבור בוודאי על איסור תורה, לכן אסרה תורה גם אכילת חצי שיעור. לאור הבנה זו, יש מן האחרונים (צל"ח, פסחים מד.) שחידשו כי אדם האוכל חצי שיעור ביום כיפור, סמוך לסוף הצום, כך שאין לו אפשרות לאכול חצי שיעור נוסף שיצטרף לאכילה זו, אינו עובר על איסור, כיוון שלא ניתן לומר כאן 'חזי לאיצטרופי'.

אולם, ניתן להציע הבנה אחרת בדברי רבי יוחנן, ניתן לומר שהמונח 'חזי לאיצטרופי' אינו מהווה סיבה לאסור אכילת חצי שיעור, אלא הוא מהווה סימן לכך שגם בחצי שיעור ישנו איסור, שכן לו חצי שיעור היה היתר גמור, כיצד ייתכן שאכילת שני חצאי שיעורים תהווה איסור, הרי צירוף של שני היתרים אינו יכול להוות איסור, ומכאן שגם בחצי שיעור עצמו ישנו איסור, אלא שרק לגבי עונש ישנו צורך בשיעור שלם. כלומר, לפי הבנה זו, חזי לאיצטרופי הינו סימן לכך שבכל חלק מן השיעור ישנו איסור.

תליית השאלות

לאור שני ההסברים הללו ניתן לומר שהשאלה האם חצי שיעור מהווה איסור מחודש או שהוא חלק מן האיסור המסוים שעליו דנים, תלויה בשאלה האם סברת חזי לאיצטרופי הינה סיבה לאיסור חצי שיעור או סימן לכך שישנו איסור גם בחצי שיעור. שכן, אם נבין שיכולת הצירוף הינה סימן לכך שישנו איסור בכל חלק מן השיעור, ברור לגמרי שמדובר באיסור המקורי ולא באיסור מחודש, הטענה היא שכיוון שאכילת חצי כזית חלב מצטרפת לאכילת חצי כזית נוסף, ברור שכבר באכילה הראשונה היה טמון איסור חלב. אולם, אם נבין שהצירוף הינו סיבה לאיסור חצי שיעור, הרי שההבנה הפשוטה בדבר היא שהתורה אסרה על האדם להכניס את עצמו למצב שבו הוא עלול לעבור על איסור גמור, האיסור המקורי קיים רק באכילת שיעור שלם, חצי שיעור הינו איסור מחודש המצווה על האדם להתרחק מכל סיטואציה שבה הוא עלול לעבור על איסור גמור. לפי הבנה זו יוצא שאיסור חצי שיעור הינו איסור מחודש ולא סניף של כל איסור שבתורה.

סיכום

לסיכום, הצגנו שתי תפיסות יסודיות באיסור חצי שיעור: תפיסה אחת היא שמדובר בסעיף פנימי של כל איסור ואיסור, על כל חלק מאיסור שלם ישנו שם איסור. תפיסה שנייה היא שאיסור חצי שיעור הינו איסור מחודש, שעניינו הוא הרחקה מכניסה למצבים שבהם אדם יכול לעבור על איסור גמור.