כתבי עת הם זן הנמצא בסכנת הכחדה. רבים מהם נסגרים והולכים לעולמם במכונת המחזור או בספריות מאובקות ורק מעטים מהם מצליחים לשרוד. גם מצבם של כתבי העת הציוניים-דתיים בכי רע: כתב העת "צהר" נסגר ולא בטוח עוד מי מאיתנו זוכר את כתב העת המיתולוגי "שנה בשנה". לפני זמן מה נחשד כתב עת ציוני דתי נוסף כמי שעלה בסערה השמיימה ולאחר הפסקה ארוכה, ארוכה מדי, הוא חוזר בגיליון ה-28 במספר - "אקדמות" כ"ח החדש של ”בית מורשה“.
"אקדמות" הוא כתב עת למחשבה, הגות ומחקר המאגד בתוכו מבחר מאמרים של מגוון כותבים בנושאים אקטואלים ומעמיקים כאחד בשלל תחומי היהדות. את הכרך פותח מאמרו של הרב יובל שרלו - "דימו אותך ולא כפי ישך". במסה מרתקת, מעמיד הרב שרלו את תפיסת האל הפילוסופית אל מול פעולות דתיות כמו תפילה ומול תיאורי התנ"ך המאנישים את הקב"ה תוך התמודדות עם הרמב"ם, ריה"ל והקבלה. מאמר מקורי ומעניין נוסף הוא של דניאל להמן שבוחר לבחון את חוק הצינון הישראלי המונע מאיש צבא לעסוק בפוליטיקה בתום שירותו הצבאי, דווקא לאור דין הפרדה התלמודי המחייב אלמנה או גרושה להמתין שלושה חודשים בטרם נישאה מחדש. הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי מטילה ספק ביכולת להגדיר את רצונה של האישה בהסכמתה לקידושין ובמאמר מעניין במיוחד עוסקת עינת רמון במחיר החופש המיני שתוצאתו היא זילות האהבה.
עורכי ”אקדמות“ מגדירים אותו כמי שעוסק "בעולמה של האורתודוכסיה המודרנית בישראל", מה שמקנה לקוראיו עניין רב בנושאים המרתקים והמקוריים שהוא מציג כל פעם מחדש. אולם דווקא בשל כך, גם קורטוב של פספוס. במשך שנים אין למגזר הזה במה מעמיקה לדיון פנימי. אחת הבמות בה עולות סוגיות משמעותיות שמסעירות את המגזר הוא האתר בו אתם קוראים ברגע זה. לפני שבועיים אמר לי פרופסור מוכר ומפורסם כי כשהוא רוצה לדעת מה עובר על הציונות הדתית הוא פותח ראשית כל את ”כיפה“. אף על פי כן, וככל שאתר זה יעשה מלאכתו נאמנה, אי אפשר להתעלם מכך שאין בכוחם של דיונים אינטרנטיים כדי למצות דיון מעמיק בסוגיות שמעצבות את עולמנו.
"אקדמות" הוא במה מעמיקה, אם לא המעמיקה ביותר בציונית דתית אך על אף העושר שהוא מגיש בפני הקורא, אקדמות לא יוצא הרבה מעבר ל"אורתודוכסיה המודרנית". דמויות מהקצוות היותר שמרניים בציונות הדתית אינם נמצאים בכתב העת המשובח והפספוס כולו שלנו.
סירבתי להניח מידיי את הגיליון האחרון של ”אקדמות“, חרף פיתויי עיתוני השבת. היכולת לעסוק בנושאים אקטואלים במקוריות יוצאת דופן ובעומק מרשים כמו גם היכולת להביא סוגיות תלמודיות אל מרכז בימת הרלוונטיות, הן זיכרון מתוק לכתבי העת אותם ראו אבותינו. כל שנותר לנו הוא להתענג על הדינוזאור האחרון, לתת ל“אקדמות“ להשקות אותנו בנושאים הכי בוערים ביהדות ולאחל לו אריכות ימים ושנים.
אקדמות כ"ח, בית מורשה ירושלים, 219 עמ'
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il