הבירור הגדול

אנו חיים בתקופה גדולה הדורשת בירור עמוק ויסודי בין אמת לשקר, בין טוב לרע. ככל שמתקדמים אנו בדור הגאולה אנו נדרשים לגלות כוחות גדולים יותר במחשבתנו בנפשנו ובמעשנו. ארועי השבועות האחרונים הביאו לטלטלה עזה בחברה הישראלית הגורמת לחוסר יציבות מחד, ומאידך צפייה גדולה לבירור זהותנו לעצמנו, לארצנו ויחסנו לאומות העולם מסביבנו. קולות רבים נשמעים בכל פינה. יש האומרים: "אמרנו לכם, יש לנתק כל מגע עם הערבים ואפילו עם האמריקאים" אחרים אומרים: "מה אתם רוצים, שלום עושים עם אויבים לא עם אוהבים" ויש המוסיפים ביאוש "מה האלטרנטיבה, עוד מלחמות"?
כיצד יש להתייחס לסיבוכים ולמשברים העוברים עלינו מתוך מבט אמוני אלוקי?

1. יש מנהיג לבירה - הקב"ה הוא המוביל את המהלכים הארציים הדורשים מאתנו כאומה - כחברה בארץ הזאת בירור עמוק ויסודי, מה אנו מה חיינו. הקב"ה מסתתר בהסתוריה ומתגלה דרכה. לא מעט פרות קדושות ואידיאלים מדומים הולכים ומתנפצים לנגד עננו. לא הערבים יצרו זאת ולהבדיל לא התקשורת אלא רבונו של עולם הדוחף את עגלת הגאולה קדימה לשלב המכריע בו אמורה להתברר השקפתנו ודרכנו כאומה בכלל ובארץ ישראל בפרט. בברכת יוצר אור לפני קריאת שמע אנו אומרים "…בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות בורא רפואות…". בתחילה ישנן מלחמות אך בהן זרועות הצדקות והאמיתות האלוקית, מתוכן צומחת הישועה המרפאה את כל המכות, השקרים שאחזו בנו, ומתוך כך בסוף המהלך מתמלאים אנו אמונה ויראת שמים ומהללים את הקב"ה - "נורא תהילות אדון הנפלאות המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". מבט כזה ייתן לנו את הכוחות הנדרשים להתמודדות העומדת לפנינו מחד, ומאידך תמלא אותנו שמחה על שזכינו להיות שותפים למהלך הגדול הזה.
   
   
   

2. הקשר היסודי בין ישראל לאומות העולם. "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד ולא באיש אחד ולא בעם אחד לא בארץ אחת ולא בדור אחד ולא בעולם אחד כי אם מפוזרים הם הכשרונות והכרח השלמות שהוא הכוח המושך היותר אידיאלי הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה המוכרחת לבוא בעולם - "והיה ביום ההוא יהיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (הרב קוק, אורות ישראל ה. ב.). הקב"ה ברא את עולמו כהרמוניה אחת, ואחדות זו אמורה להתגלות כאשר יגיע העולם לתיקונו בכל הרבדים הגשמיים והרוחניים כאשר יתאחדו כל הכשרונות - כל היכולת כל הגילויים האלוקיים המופיעים בעולם. אך כדי שאחדות זו תהיה אמיתית צריך כל כח וכשרון להתגלות במציאות בכל כוחו בנפרד משאר הכוחות על מנת לגלות את תפקידו ועל כן פיזר הקב"ה את הכשרונות בין הפרטים והאומות, המקומות והדורות. מאידך, כדי לאפשר איחוד הכוחות שם הקב"ה בנפש האדם את הרצון להשתלם ורצון זה הוא שיוביל את האדם לחבר את כל הכשרונות האלו יחדיו. זיקה זו קיימת בין ישראל לאומות העולם והיא היא היוצרת את הקשר הבסיסי ביניהם.
   
   
   

3. ניתוב הכוחות. מהו תהליך הזרמת הכוחות מישראל לאומות ולהפך? אלו כוחות ישראל נותן לאנושות ואלו כוחות נותנות האומות לישראל. "אוצר סגולת עולמים, בישראל הוא גנוז, אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עימם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל כדי שיושלמו על ידי העולם וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה. אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה היא מבפנים". (הרב קוק, שם, שם). אכן יש מה לישראל לקבל מהאומות - רק את הצדדים החיצוניים של החיים, פיתוח מדעי, טכנולוגי, כלכלי וכו', אך האמת הפנימית הרוחנית, על ישראל לגלות מעצמם ללא שום התעוררות של כל כח זר. כאשר אנו נדרשים ללמד לאנושות אלוקיות ורוחניות ובמקום לעשות זאת אנו מדברים על מזרח תיכון חדש ושוק טכנולוגי משותף, וישמעאל במקום לשמוע מאתנו "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד", קוראים עלינו תגר בשם אלוהיהם, כאשר ישנה מהפכה כזו בעולם - אז מופיעות הצרות ומתגלים הסיבוכים בעקבתא דמשיחא. (הרב חרל"פ מעייני הישועה). תפקידנו הוא לשמור על "צינור פתוח" בין ישראל לאומות אך לנתב ולתעל הזרימה שבו לכיוונים הנכונים ואז תתגלה הגאולה במילואה.
   
   
   

4. "עת כנס ועת פזר" "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". יש זמנים בהם ראוי פיזור ויש זמנים בהם נצרכת התכנסות והתבוננות עצמית. אנו נמצאים בשלב בו נצרכת הבדלה - התבררותנו כאומה בעלת זהות ומטרה. יותר מכך, כל מהלך החיים הוא מהלך של הבדלה שסופה התחברות. האדם מובדל משאר בעלי חיים, ישראל מובדל משאר האדם, שבט לוי מיוחד מכל ישראל וכו', מטרתה של הבדלה זו - חיבור אמיתי ונצחי בסופו של התהליך. עצנו להפסיק להתרגש ממה יאמרו הגויים, להפסיק ולחיות באשליה של שויון מדומה בין עם לעם, בין ארץ לארץ, בין איש לאישה וכו', עלינו לחזור לעצמנו ולעצמיותינו ומתוך כך יתברר בע"ה הבירור הגדול וכמו שכתב הרב קוק בספרו אורות הקודש" (ח"ב עמ' תל"ט) - "זאת נחלת ה' בכל דרך הקודש - הפרדה על מנת התחברות, להפך מהכללה הגסה המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחביחה אחת, ומאבדת כל הוד רוחני ואצילי, וסוף כל סוף ע"י החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול והאהבה הגסה המיוחדת של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה שהכל מתפרד והארץ כולה תנוע כשיכור מכובד פשעה. "סיטרא אחרא (הצד האחר - הטומאה) שרי בחיבורה וסיים בפירודא (מתחיל בחיבור ומסתיים בפירוד) וסיטרא דקדושא (הצד הקדוש) שרי בפירודא וסיים בחיבורא (מתחיל בפירוד ומסים בחיבור) ושם גופיה איקרי שלום".