הספיק לנו לראות אתכם בפורים, עם עיניים מזוגזגות ופה מדיף אלכוהול, הליכתכם מקרטעת ואתם מגבבים משפטים תמוהים. ראינו אתכם מושכים לרבנים שלכם בזקנים או משחילים את הראש שלכם במערכת התופים של התזמורת המקומית. שמענו שצעקתם שאתם המשיח בכבודו ובעצמו, שרציתם להתחתן עם השכינה. צפינו בכם מרחוק נוסקים למחוזות עילאיים, מתפלפלים באיזו סוגיה שכוחה או מטפסים על אחד הגגות וקורעים את השמיים בתפילתכם. ראינו אתכם מתחבקים עם חברים רחוקים, שופכים לב ושיח. שמענו אתכם מתאוננים על חטאים ונפילות.
לו רק הייתם לידנו היינו מוחים את הדמעות הרבות שפרצו מעיניכם הטובות והמבולבלות. אבל בחרתם, בפורים, להיות לבד, לשמור על אינדיבידואליות סטרילית, להתרחק אלפיים אמה מן המשפחה הקרובה, אך אנא מכם בפסח אל תשתכרו! אין מצווה כזו בפסח, ניתן לקיים את שתיית ארבע הכוסות גם במיץ ענבים ולא ביין פטישים.
אנא מכם בפסח התחברו למשפחה, גם אם לא כולם למדו כמוכם בישיבה, גם אם האחים הקטנים בקושי יודעים לשיר מה נשתנה והאחות הגדולה, לא עלינו, לא ממש בקו המתאים. גם אם האימא גלוית ראש, רחמנא ליצלן, והסבתא לא ממש מתחברת למה שקורה. פסח זה חג של המשפחה. טוב עשו ראשי הישיבות שלכם שלא סיפחו את החג הזה לסדרי הישיבה.
נסו בחג הזה לצמצם קצת את עצמכם (גם הקב"ה עשה זאת כדי לפגוש אותנו), ראו בליל הסדר אתגר לחוויה רוחנית משפחתית, כזו המחפשת את המכנה המשותף ולא את זה המפריד. אל תרגישו מתוסכלים מן הרמה הירודה בשולחן הסדר, מן הטקסטים שנקראים לקונית ולא מעיינים בהם בעמקות. גלו סלחנות גם לדילוגים מכוונים. אנא! גלו את העומק שבצמצום ובהתכנסות כל הכוחות פנימה.
בליל הסדר ישנה שפה אחרת מזו המקובלת בישיבה, פשוטה יותר, טבעית וזורמת. אל תהיו כבדים ובטח אל תכבידו על האחרים. נסו למצוא את הנתיב המתחבר ללב כולם בו תוכלו להעניק מאוצרותיכם הרבים בלי לדבר בשפה ישיבתית. ורק בחצות ליל אחרי הלל נרצה כשאחרון האחיינים עצם את עיניו תרשו לעצמכם להתפרע מעט ולספר ביציאת מצריים כל אותו הלילה. רק אל תשכחו לפקוח עין כשיגיע זמן קריאת שמע של שחרית.