אולי ההצטברות של ימי בין המצרים, יום השנה הרביעי לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, החרב המונפת כיום על המאחזים, ובודאי גם רצח של ילדה על ידי אביה- הם אלו שהביאו אותי להרהר במשפט שלמה המפורסם והשלכותיו עלינו ועל מצבנו.
איך קורה שאב נוטל את נשמת בתו בחניקה?
שלמה המלך, החכם מכל אדם, ראה לפניו שתי נשים, שתי אמהות. לפניו היה מונח תינוק שזהותו מוטלת בספק. של מי הילד? שלמה המלך מעיין בסוגיה המורכבת, בתקופה בה לא היו בדיקות גנטיות וD.N.A.. ורק חכמתו מביאה אותו לצוות: גזורו!
אחת האמהות הייתה מוכנה לוותר על התינוק ובלבד שלא יהרגו אותו. זו האם האמיתית.
והאם השניה משכה בכתפה באדישות- גם לי- גם לך לא יהיה .
לכאורה נוצר מצב אבסורדי - האם אמיתית, שלה התינוק שייך, הייתה מוכנה לוותר עליו ובלבד שיישאר בחיים. פה התגלתה חכמתו של שלמה המלך.
שאלה יש פה על האם האומרת - גזורו. גם אם הילד אינו שלך, לא אכפת לך שהורגים תינוק? היכן מידת הרחמים? איפה צלם אנוש?
מסתבר שיש מצבים כאלו. הנה, בימינו, במצב בו זוג מסוכסך, כדי לנקום באשה, הולך אב וגוזר דין מוות על בתו בחניקה. הקנאה העבירה אותו על דעתו. מקרים כאלו כבר קרו בעבר. רק השבוע נודע לי על מקרה בו אב גרוש לא הזמין את אם בנו לבר- המצווה של ילדם המשותף. אותה אם שנשאה בקרבה את הילד תשעה חדשים, הניקה, חיתלה, גידלה וטיפחה, בגלל רגשות נקמה - מנע האב את שמחת גרושתו בבר המצווה של הילד. זו לא אכזריות? כיצד זה קורה?
משפט שלמה הפך להיות סמל בסכסוך שלנו עם הערבים על ארץ ישראל. נציגי המגזר הערבי השתמשו בעבר בטיעון משפט שלמה כדי לנגח אותנו על זכותנו על הארץ. לכאורה, אומרים הערבים- אם אתם מוכנים לגזור את הארץ, למסור חלקים ממנה לעם אחר- הרי לא שלכם היא! אתם כמו אותה אם אדישה במשפט שלמה, האומרת גזורו. אנחנו, אומרים הערבים, רוצים את הארץ שלמה. אם כך- שלנו הארץ, גם אם בינתיים אתם נאחזים בה.
במדינת ישראל של ימינו עומדות למשפט שתי אוכלוסיות מעם ישראל. כולנו יהודים, ובכל זאת. זו מול זו. אוכלוסיה אחת בארץ אומרת: שלנו הארץ. זו אוכלוסיה של אזרחים נאמנים. משלמים מיסים , משרתים בצבא, מתפרנסים, מיישבים את הארץ. אנשים המכריזים: עם ישראל, אוחזים בתורת ישראל, בארץ ישראל השלמה. אוכלוסיה אחרת בארץ מושכת כתפיה באדישות ואומרת- גזורו. אוכלוסיה ישראלית האומרת גזורו- לא שלהם הארץ, ובכל זאת- מתוך קנאה, הם מוכנים לחנוק את התינוק.
לאחרונה מופץ באינטרנט הסרט המרגלים. כמו כן, מפה לאוזן, אני שומעת מאנשים שהיו בגוש קטיף, איך סכסכה ממשלת ישראל ביודעין, במרמה, דרך התקשורת ובעוד דרכים המקובלות עליה, את המתיישבים נגד הנוער הכתום, נוער הגבעות וההפגנות. קוראים לזה דה-לגיטימציה מכוונת.
הממשלה האומרת גזורו מוכנה לחתוך את התינוק ולחנוק אותו. כבר הודה בכך יאיר לפיד אחרי העקירה- אנו מקנאים בכם, המתנחלים. רצינו ברעתכם.
בימינו, כשחרב מונפת על המאחזים, בהשפעה אמריקאית, התינוק בסכנה גדולה. אני חוששת מאד ממלחמת אחים, וחניקת ילדה קטנה בת שלוש מתוך קנאה היא תמרור אדום עבורנו האומר: הקנאה מעבירה את האדם על דעתו. גם כשהילד הוא שלך.