בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים בוחרות לומר קדיש על יקיריהן שהלכו לעולמם. נשים שאין להן אחים שיגידו קדיש במקומן וגם נשים שפשוט חשו צורך חזק לבטא את האבל דרך אמירת קדיש.
לצד ההתעוררות הזאת קמה מנגד התנגדות מהממסד הרבני שטען כי אמירת הקדיש על ידי נשים "אינה מקובלת".
אמירת קדיש בידי נשים בבית העלמין מוזכרת בהלכה במידה מועטה יותר. התשובה הראשונה בנושא זה היא של הרב חיים דוד הלוי, המתיר אמירת קדיש במניין שבחוג המשפחה, אולם אוסר את אמירתו בבית העלמין, ובבית הכנסת. בשונה מכך, הרב שלמה ריסקין מתיר לנשים לאומרו בבית הקברות.
ישנם רבנים ביניהם הרב אלנקווה האוסרים לחלוטין אמירת קדיש לנשים.הרב אלנקווה מסביר כי "הבת מגדלת ילדים וממשיכה את החיים ובכך היא מקדשת שם שמים ועושה נחת רוח לאביה דקה דקה שעה שעה כל ימי חייה". לפיו, קדיש נועד לבנים זכרים דווקא.
בספרות ההלכתית מובעות דעות מקלות יותר בנוגע לאמירת קדיש בידי נשים.
סוזן פרידמן-הוכשטיין החליטה לחקור את עניין הקדיש לעומק, וגילתה כי למרות ההתנגדות הרבה, אמירת קדיש ליתומה איננה דבר אסור. "אמירת קדיש אינה אסורה מפני קול אישה שכן מדובר בדבר שבקדושה" לדבריה, הסיבה היחידה שהדבר נאסר הוא "המדרון החלקלק" שיכול להיגרם כתוצאה מכך שנשים יגידו קדיש. "ניתן להסתמך על דברי הרב פרופסור יהודה אייזנברג שכתב מאמר שלם בנושא באתר צוהר" היא ממהרת להוסיף,"הרב סולייבציק אמר גם כי המדרון החלקלק עשוי להיות הפוך-אסירת נשים לעשות דבר שמותר יכול לגרום להן לפנות לקונסרבטיזם ולרפורמיות".
כאשר נפטר אביה של סוזן היא כבר ידעה בביטחון שתקרא עליו קדיש. לדבריה הבינה שאביה הותיר לה את ההחלטה כאשר לא ביקש מאחיינו לקרוא עליו קדיש. "אחרי שקולך הוקם הבנתי בפעם הראשונה שאני לא לבד ושיש נשים אינטליגנטיות שרוצות להשמיע את קולן, הגיבוי היה בעיני מאוד משמעותי". בין ההתנגדויות שחוותה היה איש ה"חברא קדישא" שניסה להרעים בקולו על מנת שאמירת הקדיש שלה לא תישמע.
סוזן קיבלה על עצמה לומר קדיש לזכר אביה שלוש פעמים ביום במשך 11 חודשים, החלטה שהתגלתה כקשה ביותר. "זהו בהחלט עול, ואני מלאת אמפתיה לגברים על כך שהם נושאים בו. לנשים זהו עול קשה בהרבה יותר. כי לנשים אין שטיבלך ומניינים במשך כל שעות היום. היה רק בית כנסת אחד שהיה מוכן לקבל אותי, וזה דרש ממני לעזוב את הכול כולל שמירה על הנכדים שלי ולקום בשש וחצי בבוקר למניין היחיד. ידעתי שאם פספסתי-פספסתי. ואף פעם לא פספסתי".
אמירת קדיש ליתומה הוא עניין מורכב שכן נדירים ביותר הם המקרים של הורים המבקשים או מצווים על בנותיהן להגיד קדיש לאחר מותם. טקסי ומנהגי אבלות אינם נושא לשיחה יומיומית במשפחה היהודית הטיפוסית, וכשמדובר בשינוי ממנהג קיים, הנושא עוד יותר טעון ונדחק.
כשמגיע הרגע הקשה מכל, פרידה מבן אדם אהוב, ואישה צריכה להחליט האם תגיד קדיש, היא מתמודדת עם עצמה, משפחתה וקהילתה בשאלה זו. היא נתונה באופן טבעי בסערת רגשות, עייפה, חוששת מתגובות הסביבה, ומהנטל שהיא לוקחת על עצמה, במיוחד אם יש לה ילדים בבית. אם יש גבר אבל שממילא יגיד קדיש, או גבר קרוב שמוכן לקבל על עצמו להגיד קדיש, לרוב קל יותר להשאיר את זה בידיו ולהתמודד עם כל הבעיות שאין אפשרות "לוותר" עליהם.
במושב המתוכנן מחר בכנס השנתי של ארגון קולך יספרו הנשים, כולן מנהלות אורח חיים דתי, כיצד קבלו את ההחלטה לומר קדיש, ויחלקו עם הקהל את החוויות שעברו, בתוך המשפחה ובתוך הקהילה. באופן מפתיע, זכו רוב הנשים להבנה ואהדה בקהילותיהן.
בתשובה לשאלה בנושא בכיפה התיר הרב עוזיאל אליהו לנשים לומר קדיש בתנאים מסוימים. "אסור לאישה לומר קדיש בבית הכנסת בו מתפללים גברים, מותר לה לומר את הקדיש בלחש בעזרת הנשים אם יש בבית הכנסת אדם שאומר קדיש. והיא מצטרפת אליו מעזרת הנשים בלחש", כתב הרב.
"אני מתפללת במניין שמרני מאוד" מספרת סוזן "ובסוף שנת האבל ביקשתי לומר דבר תורה על עניין אמירת הקדיש אצל נשים. כמובן לאחר התפילה ובצד שלי מעבר למחיצה כדי לא לעורר מחלוקת. אנשים רבים אמרו לי אחרי -חבל שלא אמרת את זה בהתחלה כי אז היינו מבינים מקבלים את זה. היום בבית כנסת שלנו אין אישה אבלה שלא לוקחת על עצמה משהו-אמירת קדיש בשבתות או בתפילה אחת ביום. אמירת הקדיש הייתה בהתחלה משהו שעשיתי בשביל אבא שלי, אבל אחרי כן זה הפך להיות משהו בשבילי, הדרך שלי להיפרד ממנו פרידה כל כך קשה".
כנס "אישה ויהדותה" השישי יערך מחר בשעות הבוקר בירושלים. בין הנושאים שיעלו לדיון: צדק חברתי, רוחניות ויצירה, מגדר ונשים, נשים בקהילה ועוד.