כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
רבקה ויוסף איטח הם הורים לשני ילדים, אילה ואיתן, המתגוררים בחשמונאים. איתן משרת בסבב ג' למילואים ביס"ר (יחידת סריקה), סך הכל למעלה מ-120 ימים. למילואים הוא יצא ב-7.10 כשאשתו בחודש השביעי להריונה. רגע לפני שיצא לסבב השני, גילו השניים שרבקה שוב בהריון. "מעניין אם מביאים מענק פעמיים", היא מתבדחת, "וחבל שלא קראנו לראשון חרבות, היינו קוראים לשני ברזל".
מה הכי קשה בזמנים שיוסף במילואים?
"הריונות בלי בעל זה קשה. החולשה של תחילת הריון בלעדיו, להחזיק את כל הבית לבד זה קשה, תמיד להיות בסבלנות לילדים - לענות על כל השאלות הקשות של בת ה-6 החכמה שלנו זה קשה. ההתארגנות ללידה איתו או בלעדיו זכורה לי במיוחד, הרמתי מערך שלם לאופציות של אם הוא יהיה או לא יהיה, ולמדתי לדעת לבקש עזרה. בסוף הוא הגיע ב"ה".
"מעבר לקושי הפיזי, שאותו באמת אפשר להקל על ידי קהילה ומשפחה תומכת, זה המרחק הנפשי. הוא עובר המון ומותש וגם אני. ואין בסוף היום עם מי לחלוק את זה".
משפחת איטח צילום: ללא
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"הייתה אזעקה על חדירת מחבלים ביישוב. הרגעים האלה, שאת נראית כמו דונאטס ומבינה שאת בעצם הדבר היחיד שחוצץ בין מחבל פוטנציאלי לשני ילדים שלא באמת אפשר להתחבא איתם (ואנחנו בית צמוד גדר), אלו לא היו רגעים נחמדים. ברוך השם, זו הייתה אזעקת שווא".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"אני חושבת שבלי האמונה הייתי הולכת לאיבוד. אני נתלית בה ובדיבור עם הקב"ה בתקופה הזאת. המשפחה שלנו עוזרת לי ממש לעבור את התקופה הזאת בטוב".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"כשהוא חוזר אנחנו אוהבים לבלות בעגלות קפה, ובגדול להיות עייפים בסוף יום - אבל ביחד. כשהיה לו שבוע פנוי גם ברחנו לאילת קצת לחופש, כי שנינו צוללנים".
רבקה מבקשת לסיים במסר לעם ישראל: "אני רק רוצה לאחל לעם המדהים שלנו אחדות אמיתית. שלא ניתן לרעשי הרקע להפריד ביננו ונזכור תפל ועיקר. ויאללה גאולה, כי מגיע לנו".
יוסף עם הבת אילה צילום: פרטי