כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
אוריה ויצחק לוי הפכו להורים במהלך המלחמה. התינוק, עכשיו בן חצי שנה, קיבל את השם עוז מאיר בעקבות המלחמה. בני הזוג נדהמו מהיכולת של עם ישראל להילחם בחזית, ויחד עם זאת לשמור על הארת פנים ולב. יצחק יצא למילואים של סיירת גולני כבר בשמחת תורה, למשך ארבעה חודשים בגזרה הצפונית, ובנס חזר ללידה שהתעכבה אחרי התאריך המשוער. ביולי האחרון יצא לסבב נוסף של מילואים שאמור להימשך חודשיים, אבל אוריה כבר מכינה את עצמה לכל שינוי שעלול להתרחש.
מה הכי קשה בזמנים שיצחק במילואים?
"קשה להיות לבד בערב, בסוף היום. הרגעים שבהם מסכמים את היום ביחד, משתפים אחד את השנייה בחוויות. לגשת לישון לבד. אני מוצאת את עצמי נמרחת עד שאני ממש מעייפת את עצמי ואז אין ברירה אלא לישון".
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?
"לטייל. אנחנו גרים בקיבוץ לביא שנמצא ממש קרוב לכנרת ולמעיינות, אז בכל פעם שאפשר יוצאים לירדנית, לכנרת, לפיקניק על מעיין, כדי לקחת קצת אוויר".
אוריה ויצחק לוי צילום: פרטי
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"לתפעל לבד את הבית בסוף חודש תשיעי, לעשות קניות, לבשל ולדאוג לעצמי. וגם נסיעות ארוכות לבד מהצפון למרכז (להורים) כשכבר קשה לנהוג עם הבטן".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"כל מה שקשור באחדות והתקרבות של עם ישראל אחד לשני, רצון כל כך גדול לעזור למי שצריך והיכן שאפשר. וגם נותן לי כוח לדאוג לעצמי, לבנות לעצמי שגרה ולוח זמנים כמה שאפשר, להתפנק ולאכול טוב, ללמוד. רגעים של נשימה והתקרבות פנימה".