בשבוע שעבר סיפק הבג"ץ לכולנו שבוע של פסיקות המחדדות ערכים שהציונות הדתית מאמינה בהם, כמו תמיד פספסו מנהיגי הציונות הדתית את ההזדמנות להנהיג ולהגיד דברים ברורים והעדיפו להיות מהאו"ם.
כך למשל קבע בג"ץ כי אין כל שוויון בקריטריונים לקבלת השלמת הכנסה בין אברכים לבין סטודנטים בני אותו מעמד. פסיקה חשובה שנוגעת מאוד בציבור היחיד שיש לו גם סטודנטים וגם אברכים - הציונות הדתית. וכמו תמיד הצליחו נציגי הציבור הציוני דתי להחמיץ הזדמנות להדגיש את החשיבות הגדולה בשוויון בלי לקנטר את חשיבות לימוד התורה - אך לא שמענו לא רב ולא שר.
הבג"ץ התערב (לא בתבונה יתרה) באפליה על רקע גזעני בעמנואל הכוללת חומה, לבוש מיוחד ואיסור שיחה בין שני גזעי התלמידות. והנה הציבור הישראלי הביע פליאה - איפה ש"ס? המפלגה שמתיימרת להחזיר עטרה ליושנה ולהזכיר לכולנו שש כאן ספרדים גאים עם ישיבות ומוסדות חינוך מתוקצבות? השאלה היא לא איפה ש"ס שרצה להקים קול צעקה כשפגעו בהבטחת ההכנסה של 3,000 אברכיה, הפליאה היא איפה ראשי הציבור הציוני דתי. הציבור היחיד שלא מנציח את ההפליה העדתית, בניו ובנותיו מתחתנים זה עם זה ללא רקע עדתי, והצליח להתנער מחומות העדתיות. אבל שוב, ראשי הציבור הציוני דתי מעדיפים לקבל חיוכים, לשתוק ולתת לש"ס להמשיך לקבל את קולות הציבור הציוני דתי בזכות קמפיין עדתי-כוזב ערב כל בחירות.
הציבור הציוני דתי מוכיח שוב כי האמירה שלו - לא רלוונטית. היא מסתכמת בבית מריבה בשכונה בירושלים, או ב150 תקנים של שירות לאומי לבנות, אך לא עוסקת בסוגיות המהותיות של החברה הישראלית היכולות להחזיר אותו באהבה אליה.
הכותב משמש כמנהל אולפני גיור בישיבת אור עציון