שעת חירום היא לאנשים הסובלים. דברים שאני כותב על שביתת העובדים הסוציאליים מבוססים על מה שלמדנו בישיבה. תוכלו לראות בשורות ובין השורות דברים שיהוו לגביכם חזרה על עקרונות רבים שלמדנו בעיקר מתוך לימודי התנ"ך ודברי הנביאים. שביתה זו קורעת את ליבי מכיוונים שונים, ואף אם תסתיים עוד לפני שתקראו את המכתב - יש בדברים גם משמעות רחבה יותר מאשר הנושא הנידון ביחסי העבודה.
א. אין אני יודע מיהו הצודק בויכוח שבין האוצר ובין העובדים הסוציאליים. צריך להיזהר מפופוליזם, ולחלק את העולם לטובים (העובדים הסוציאליים) והרעים (האוצר). שני הצדדים פועלים לטובת עם ישראל. האוצר אחראי לקופה הציבורית, ושבירת מסגרת התקציב עלולה להביא אסון חברתי לא פחות מאשר שביתה של העובדים הסוציאליים. כשאנו לוחמים על העלאת שכרם צריך להיות אנשי אמת, ולהסכים גם כי כסף זה יילקח ממקום אחר, או שאנו עצמנו נשלם יותר מיסים. הדבר נכון גם להפך. לכן אנחנו צריכים לשמור על צדק ומשפט, ולא לדבר על נושאים שאנחנו לא מבינים.
ב. הממשלה ניגשת לדיון הזה בידיים לא נקיות. אחד מהעקרונות שלמדנו מהנביאים הוא "קשוט עצמך". אמנם, אין מדובר בכסף גדול, אולם ממשלה גדולה כל כך, שמקיימת משרדים רבים ותיקים רבים מסיבות פוליטיות ולא מסיבות אמיתיות - משמיטה את הקרקע מתחת לטענותיה בדבר טובת עם ישראל. כתבתי על כך עם הקמת הממשלה, וזו דעתי לאורך כל הזמן. תחום אחר שידיה לא נקיות הוא התחום של קשרי הון-שלטון. רק בשבוע שעבר כמעט ואישרה הממשלה הנצחת פערי שכר בלתי נסבלים ובלתי מוסריים. גם כאן, לא אנחנו המומחים לקבוע מה נכון, אולם אנחנו יכולים לזהות חוסר מוסריות משווע.
ג. מדברי הנביאים למדנו כי זהותה האנושית והיהודית של חברה, ומדינת ישראל בכללה, נקבעת לפי מעמדם של הגר היתום והאלמנה, המייצגים את האנשים ה"שקופים" שהחברה צריכה להעמיד אותם על הרגליים של עצמם. אין מדובר בנושא שולי, או בדבר מה שניתן לדחוק לשולי העיסוק, אלא בתשתית הבסיסית ביותר, המהווה תנאי הכרחי לכל הדברים החשובים האחרים. למדנו גם את דברי ריה"ל כי במקום נושאים אלה לא מתקיימים - אין טעם במצוות השבת ובמצוות שמעיות אחרות. על כן, אנו צריכים לתבוע מהממשלה לראות בנושא זה את התנאי הבסיסי לקיומה, ואם היא לא פועלת בכיוון זה - אין טעם בכל הדברים האחרים שהיא עושה.
ד. העלאת השכר של העובדים הסוציאליים קשורה לשני נושאים. ראשון בהם הוא היכולת שלהם לתפקד, להתמסר לעבודה, ולא לחפש כל הזמן עבודות מזדמנות נוספות. שני בהם הוא הביטוי החברתי לחשיבות הגדולה של עבודה זו. אין זה נכון שכסף אינו מבטא יחס - הוא בהחלט עושה זאת, ואף שאנו מתחנכים בכל עת בישיבה כי הכסף אינו המדד העיקרי (ורבותיכם מלמדים בכל כך הרבה מקומות בחנם), הוא בהחלט מהווה מדד ליחס החברתי.
ה. מאחורי הנזקקים לשרותי הרווחה לא עומדים מספרים אלא בני אדם; זה הדבר העיקרי שצריך לזכור. מטרת הכלכלה הלאומית אינה רק להשיג את המדדים הכלכליים הגבוהים, אלא לדאוג לכך שבני אדם בעלי צלם אלוקים יחיו כבני אדם.
ו. מה המסקנות העולות מכל זה? כאמור לעיל, לא לי הכלים לקבוע היכן צריך לעבור קו הגבול הכלכלי בין העלאת משכורות ובין המשק כולו. אולם אנחנו חייבים לתבוע מהממשלה כי הנקודות דלעיל תהיינה נקודות המוצא שלה, ומכוח עקרונות הצדק והמשפט הם ימצאו את הדרך הטובה להעמיד את הנושא הזה כנושא הבסיסי ביותר של קיומנו. אני מאמין כי כשזו תהיה עמדת הממשלה היא גם תבוא לקראת העובדים הסוציאליים שבאמת עושים מלאכת קודש, והנזקקים לשרותיהם ימצאו אותם חזרה במהירות הגדולה ביותר.