"רק תשמור על עצמך, בסדר?" היא חיבקה אותי, ונתנה לי נשיקה על הלחי. "אני בסך הכל נוסע לתל אביב, שעה נסיעה, אין לך מה לדאוג" "אני יודעת, אבל בכל זאת... תתקשר כשתגיע". אני חושב שראיתי דמעה. ירדתי לאוטו ונסעתי תל-אביבה.
חורף. הטפטופים התחילו כבר אחרי לטרון אבל כשהגעתי לעיר עצמה כבר התחרטתי שלא באתי בגונדולה. כשעמדתי באחד הרמזורים נזכרתי עד כמה היא דאגנית אז כתבתי ס.מ.ס.- "זה בסדר אמא, הגעתי לתל אביב ויש לי מפתח". כשהמכשיר כתב "ההודעה נשלחה" כבר נשמעו מאחוריי צפירות כמו אחרי ניצחון של בית"ר. מסתבר שהרמזור ירוק כבר שתי שניות שלימות.
הגשם המשיך ולא אכפת לו מכלום, ואני נוסע/מפליג ברחובות תל אביב. כשהגעתי לכיכר רבין הבחנתי מבעד לשמשת הרכב בבחורה עומדת ומחזיקה שלט שמהכתוב עליו הצלחתי להבין רק את המילה FREE. חשבתי שאולי זה לשחרור פולארד. לפתע ראיתי מישהי רצה אל נושאת השלט, והן מתחבקות כאלו הן לא נפגשו כבר כמה שנים , ואז גם הצלחתי לקרוא מה שבאמת היה כתוב על השלט: "FREE HUGS" ,מה שאומר שאם הייתי רץ אליה בעצמי הייתי מקבל את אותו חיבוק -חם ויעיל לחורף -למרות שלא נפגשנו מעולם. הסתבר לי אחר-כך שמדובר בקבוצת אנשים שלקחו יוזמה חיובית והם מחבקים אנשים ברחוב סתם כך, לשיפור מצב הרוח של שני הצדדים. אני מוכרח להודות שהמחזה הזה בהחלט שיפר לי באותו יום את מצב הרוח למרות שלא אותי חיבקו. כמה פשוט ככה משמח. (עוד על התופעה)
כמה חודשים קודם לכן, קניתי משהו באחת מחנויות רשת yellow. כששילמתי, זכיתי ליחס חיובי מהקופאית שאמרה לי: "תודה שקנית בyellow אני מקווה שתהנה מהקנייה, שיהיה לך יום טוב" חשבתי שזה נורא נחמד לשמוע דברים כאלה בקופה. עד שיצאתי הספקתי לשמוע את הדקלום הזה עוד פעמיים, באותו הטון ובדיוק באותו החיתוך בין המילים. מה שהזכיר לי שאלו גם אותן המילים שנאמרו לקונה שלפני וזה שלפניו. אם ישימו בקופה מכשיר קטן עם ההקלטה הנ"ל, הקופאית תלחץ עליו בזמן התשלום וכל לקוח ישמע כמה נחמדים פה בyellow. זה ייצור את אותו אפקט אבל לפחות יחסוך לקופאית את הדיבור...
אנחנו נתקלים בתופעה זו בהרבה מוקדי שירות לקוחות- העובדים נדרשים לומר מילים נחמדות, במקום שיתבקשו להיות נחמדים.
מתישהו בשנה החולפת התקיים "יום הנחמדות הבינלאומי". הרעיון בגדול היה שאנשים יהיו יותר נוחים אחד לשני באותו יום. ואני שאלתי אז את עצמי- מי שהשתכנע מהפנייה יהיה יום אחד נחמד ולמחרת יגיד לעצמו- "אני אהיה אדיב? אה, יום הנחמדות היה אתמול..."? אם חשוב שנהיה נחמדים, למה לצמצם את האמירה ליום אחד? בני האדם כ"כ גרועים שהם לא יכולים יומיים רצוף לא לצפור ברמזור? אני חושב (ואם מישהו ייקח אותי ברצינות וירים את הכפפה זה יהיה מצוין) שאת הסטיקר הצהוב "תן חיוך הכל לטובה" צריך לעצב בגודל ובצורה שמתאימים להגה. אולי אם הוא יודבק שם, ליד הצופר, ולא על הפגוש האחורי- הנהג יציע גם לעצמו אופטימיות ורוגע, ולא רק למי שמחוץ לרכב שלו.
יש הרבה תחומים בהם יש צורך לא רק במעשה חיצוני אלא גם בכוונה פנימית של העושה אותו. יותר אנשים שתשאלו, יגדירו "נשיקה" כ"גילוי חיבה" מאשר "הצמדת שפתיים". כשאין כוונה פנימית, לא רק שהמעשה מאבד ממשמעותו, הוא גם נעשה מגוחך, בדיוק כמו הדקלום של אותה קופאית. בחיבוק בשכר לא קיים המטען הרגשי שמכיל חיבוק ממישהו שרוצה להביע סימפטיה ובטח שלא קיימת האהבה שמגיעה בחיבוק שמקבלים מקרוב משפחה או מבן זוג.
"אני נחמד יום כן יום לא, היום כן" יכול להיות מוטו שמי שיחיה אותו יהפוך את הסביבה למקום שיותר כיף להסתובב בו. לחלק חיבוקים בחינם, נשיקות בלי הצמדה למדד, וחיוכים בלי אותיות קטנות. כי ככה נכון וככה כדאי, לא בגלל שמישהו כתב על זה מאמר ב"כיפה" והבטיח בסוף גם לשלם לנו.