קולך בבניין השלום

שני כנסי נשים ענקיים מבורכים התקיימו ב"ה השבוע בירושלים - כנס בנין שלם וכנס קולך. אני מעריך כי מספר הנשים שנכח בשני הכנסים גם יחד הוא אפסי, אך ככל הידוע לי בין המרצים והמרצות שהופיעו בכנסים לא נמצא מי שהוזמן והואיל להרצות בשניהם. אין דבר מה המבטא יותר מכל את הפילוג העמוק שאנו מצויים בו. משמעות יתרה נודעה לעובדה זו בשל הדמיון הרב בין חלק מהנושאים שעמדו לדיון בפני הכנסים. דווקא בשל כך בולטת העובדה שמדובר בשני כנסים נפרדים.

את המחיר הכבד של הפילוג הזה אנו משלמים בשני הקשרים שונים. ההקשר הראשון הוא אובדן העוצמה הקיימת דווקא באחדות. ישנו פער בלתי נסבל בין העמדה העקרונית שלנו בדבר החשיבות העליונה של האחדות ושל ההתקשרות ההדדית, בין המסקנות שיש לנו ממחיר הפיצול והריסוק, ובין העובדה שאנו מממשים אותו יותר ויותר. אין חומר מחקרי פשוט יותר מאשר מעקב מתמיד אחר המודעות של ימי העיון, סמינריונים, כנסים וכדו, כדי ללמוד כי נגע המחלוקת חדר כל כך עמוק לתוכנו. משום כך אין אנו מצליחים להפיק את התועלת הגדולה שיש מהפריחה המתחוללת במכלול הגדול של החברה אליה אנו משייכים את עצמנו, אלא להפך. שני הכנסים עוסקים בחשיבות העליונה של הזוגיות, ושל הצורך בויתור הדדי, בהכרה שיש פער בין החלומות ובין המציאות, בעליונות הפרגון וההחמאה ההדדית, בהכרה שלצורך זוגיות מוותרים על חלק מהאידיאולוגיות בשל חשיבות השלום, ועוד עניינים רבים וחשובים הבונים את הבית בישראל. והנה, כשמדובר בבית הלאומי שני הכנסים הם הכנסים המנציחים יותר ויותר את ההפך - וכי אין חובה להיות נאה דורש ונאה מקיים ? וכי כללים אלה שונים בשעה שאנו עוסקים בזוגיות של כולנו כציבור ?

כנס קולך (צילום: ליאור קרמר אולפני שהם)

ההקשר השני הוא בדיוק ההקשר ההפוך - אובדן העוצמה שיש במחלוקת. שני הכנסים היו מן הסתם שונים הרבה באופיים. על כך ניתן ללמוד בראש ובראשונה מהשוני הרחב שיש בין הנושאים שנידונו בשני הכנסים, במודל (הרבה פאנלים בקולך ואילו בבנין שלם שיעורים), ובמרצים (זכר או נקבה, רבנים או בעלי מקצוע וכדו). ברם, סביר להניח כי השוני היה קיים גם בנושאים הזהים, ואני מניח כי במושב "קשיים בחיי הנישואין" לא נאמרו אותם דברים בשני הכנסים. דווקא משום כך הכאב גדול בהרבה. ממשנת רבנו הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, למדנו כי אין דבר מפרה יותר מאשר המחלוקת. המחלוקת היא אבר חיוני בלימוד התורה ובעיסוק בנושאים רוחניים, ואינה רק הכרח מגונה שיש להסתדר. הוא זה שלימד אותנו כי אין דבר שתנועה רוחנית זקוקה לו יותר מאשר מפגש עם החולקים עליה, והפריה הדדית הנוצרת דווקא בעולמם של תלמידי חכמים ותלמידות חכמים המרבים שלום בעולם. המחלוקת גם מחייבת את השותפים בה לבחור, להכריע, להעצים את עצמם, לא לקבל דברים מובנים מאליהם, ואלה פירות בלתי רגילים שנמנעים מהנשים המשתתפות בשני הכנסים בנפרדים.

הנשים הפסידו הפריה הדדית בתחום האתגרים החדשים בחיי המשפחה; בתחום התמודדות עם כשלים מסוימים בחיי המשפחה; בדיאלוג על האידיאות השונות בתפקידן של נשים; מה נכון לומר לבחורות המתכוננות לקראת נישואיהן וכיצד יש לקדם תרבויות נישואין חדשות, כמו דחיית לידה ראשונה; תלמוד תורה לנשים - משמעותו, דרכו וקידומו ועוד עניינים רבים אחרים. תחת זאת, חלק גדול מידי מהנשים נחשף לדברים שהוא ידע מקודם, וזכה בכנס בו השתתף רק לבחינה הידועה של בעל "מסילת ישרים" - "...להזכירם את הידוע להם כבר, ומפרסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברב דברי אלא דברים שרב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה...". More of the same היה בולט יותר מאשר מפגש עם העצמה מחודשת.

דווקא מארגוני הנשים צריכה לצאת בשורה אחרת. דווקא בשל הכרתן העמוקה בחשיבות התלכדות, הגישה הנשית לחלק משמעותי מכישורי החיים, והעובדה שיש ביכולתן להוביל מהלכי שינוי בדרך אחרת מאשר סגירת שערים גם ראויות ליותר וגם נתבע מהן יותר. אדרבא, יובילו דווקא שני כינוסי הנשים הגדולים מהלך הפוך. שוו בנפשכם איזו בשורה רוחנית עצומה תצא אם בפעם הבאה שיתכנסו שני הכנסים ייחדו יום אחד משני ימי כל כינוס למושבים משותפים. עוצמת בשורת האחדות, עוצמת בשורת חשיבות המפגש דווקא עם דעות שונות, עוצמת ההופעה המשותפת של כיוונים שונים - וכך גם משם תצמח ישועה גדולה לישראל, כמפגש אחדותי מתוך מחלוקת מועצמת.