ההחלטה לקרוא למפלגה הדתית החדשה "הבית היהודי" תפסה את המדור בשבוע שעבר בתהליכי יציאה לאור, לאחר שכבר נשלח למערכת. זה היה מהלך פוליטי מבריק מאין כמוהו, כיוון שאילו ההחלטה הייתה מתפרסמת שעות אחדות קודם לכן, המדור היה מכה בה ללא רחם, מפתח תאוריות קונספירציה לפיהן אלפי חילונים שמאלנים נכנסו לאתר ובחרו את השם הזה כדי שהמפלגה תיכשל, מתפלל שרשות השידור תעתור לבג"צ שיפסול את השם (כי יש תוכנית בערוץ 1 שנושאת אותו שם) ועוד ועוד.
אבל ב"ה עבר שבוע, וזה מספיק זמן להתרגל לשם החדש, להניח שכך נגזר מפי הגבורה ולהשתכנע שזה לא שם נורא כל כך.
הזמן הכחול
שלא תגידו שלא הזהרנו: בעוד מספר חודשים לא יישאר עוד בישראל צבע כחול. דגלי ישראל יודפסו בצבע שחור (גם זה דומה לטלית), ילדים בגן שירצו לצייר שמים ייאלצו לתאר יום מעונן במיוחד, מכבי ת"א תחליף (בנוסף למאמן ולשחקנים) גם את אחד מצבעיה המיתולוגיים, רוב עלוני השבת יחליפו עיצוב, הנוער העובד יעברו לחולצות צהובות או ירוקות, רבנים המצדדים בפתילי תכלת בציצית יגידו שבעצם לא בטוח שזו התכלת המקורית.
 |
|
החיים ללא הצבע הכחול (צילום: by Murtaza Imran Ali-cc-by)
|
שנים אחרי מעשה הגבורה של מפלגת העבודה - התנתקות מהצבע האדום, ושלוש שנים אחרי שאפילו יהדות התורה עברה לצבעי הדגל, הגיעה תורה של ש"ס, שהשיקה השבוע קמפיין חדש - גם הוא בכחול ולבן. זה אומר שבחודשים הקרובים יתנהל כאן מסע בחירות שכמעט כולו כחול. דיו כחול הולך להישפך כמים ברחבי המדינה, עד שבתום כל הקמפיינים, המשבר בבורסה יהיה כאין וכאפס לעומת המשבר בשוק הצבעים. עכשיו השאלה היא האם מרצ תשמור על הצבע הירוק ותוכל לטעון שהיא מנעה משבר עולמי, האם חד"ש תתכחל גם היא והאם אפילו הירוקים יהיו בסוף כחולים.
נשיא הולך, נשיא בא
ופולארד עדיין בכלא. לפגישתם של אולמרט ובוש השבוע לא הייתה כל משמעות - שניהם כבר עם רגל וחצי מחוץ לתפקיד - מלבד האפשרות שהפעם יזוז משהו עם פולארד. הייתה אפילו תחושה קלה של תקווה. נכון, בוש איננו חסיד אומות העולם, אין לו בית בברוקלין, והוא כנראה לא שומע כל יום את "לך ה הגבורה" של החברה בדרך לעבודה, ובכל זאת רבים ציפו שאולי הוא יעשה משהו למען האסיר היהודי. בתום המפגש בארה"ב התברר שנשיא נוסף יככב בקמפיין המתמשך לשחרור פולארד. אולי אלה גורמי המודיעין האמריקאיים שחזקים יותר מהנשיא, אולי הבעיה היא בשני המנהיגים שמרגישים את הסוף (אס"ק, כלשון הצבא), אולי הבעיה גם בנו, שכבר פחות מפתחים ציפיות
 |
|
אולי הבעיה גם בנו (צילום: תמר הירדני, ויקיפדיה העברית)
|
רשת ביטחון בקב"ה
אם צמתם היום, כנראה אתם נמנים על אלה שעוקבים אחרי הודעות הרבנות הראשית. השבוע קראו הרבנים הראשיים, כמדי פעם-בכמה-חודשים-בסוף-החודש, להתענות ולהתפלל בערב ראש חודש (יום כיפור קטן) לרגל המצב. המיוחד בקריאה הנוכחית, שהמצב שלרגלו יש להתענות הפעם, הוא המצב הכלכלי. שזאת התקדמות, כי זה נושא שעד היום לא גרר אחריו תפילות המוניות בכותל וכדומה, והגיע הזמן שנתייחס לזה ברצינות, גם אלה שאינם מבינים בכלכלה (רק חבל שבהודעה הרשמית היה צורך להגיד שהמשבר פוגע בתקציב של הישיבות, כאילו המצב לא בעייתי גם בלי זה). חוץ מזה, לא יזיק אם בנוסף לכל הדיבורים על מניות, השקעות ורשתות ביטחון, ידברו גם על תשובה ותפילה. דווקא מהבחינה הזאת, למי שאיננו מבין בכלכלה יהיה יותר קל להבין שאין לנו באמת על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.
ואם חגגתם היום, סיכוי סביר שאתם משתייכים לקהילת עולי אתיופיה, שחגגה היום את חג הסיגד. אילו כל עם ישראל כולו היה שומע לקריאות הרה"ר, אולי הייתה נוצרת איזושהי התנגשות בין הקריאה לצום לבין המנהג העתיק, אבל זה ממילא לא המצב. מזל. וחבל
אדוני ראש העיר, כבוד הרב
שכוייח השבוע מוענק הפעם לתושבי קריית שמונה. כל השיקולים בסגנון "הוא יעשה פה כפייה דתית" ו"החילונים יברחו מהעיר" כנראה לא מגיעים עד לקצה צפון הארץ. הרב ניסים מלכה ניצח בסיבוב השני בבחירות לראשות קריית שמונה (יש לציין שבסיבוב הראשון התמודדו תשעה מועמדים), והפך את עירו לעיר היחידה בישראל (לא כולל ערים דתיות וחרדיות) שבראשן עומד רב. על כך מגיע לתושבי העיר עיטור הגבורה של המדור, וייתכן שגם המפד"ל הייתה יכולה להתגאות בהישג ואפילו לדבר על כיבוש הגליל העליון, אלמלא ההפסד של ישי מימון בצפת. נקווה שהאר"י והבית-יוסף יסתדרו עם ראש עיר מקדימה
ותהייה קטנה לסיום
שלט חוצות חדש: "תמצא את הטוב בכל רגע". איזה יופי שהתחילו לפרסם משפטי חכמה וחיזוק בצידי הדרכים. אולי אפילו מדובר ביוזמה של ברסלבים, שדרוג מגרפיטי לשלטים, ויש לצפות בהמשך לשילוט עם הסלוגנים "תן חיוך הכול לטובה", "להיות תמיד בשמחה", ואולי אפילו "דבר עם השם". אבל שמישהו יסביר, מה למען השם עושה בשלטים האלה בקבוק של דיאט קולה?
בברכת מי שיבדוק טוב יגלה שהמדור דווקא התייחס לשבת הארגון.