הסיפור התחיל לפני כ-2000 שנה, כאשר לשני יהודים משועממים נמאס כבר להפריח יונים, לשחק רולטה רומאית ולהמר איזה כהן יזכה בפיס בבית המקדש; אז הם החליטו לעשות ביניהם התערבות, על השאלה האם אפשר לעצבן את הלל הזקן או לא. אחד מהם הלך לנגס לגדול הדור ביום שישי בצהריים, לא הצליח, הפסיד 400 זוז ובנוסף לכל קיבל את הפאדיחה של החיים, כשכישלונו המהדהד הונצח לדורי דורות בתלמוד הבבלי וב"כה עשו חכמינו". עם ישראל למד את הלקח מאז, וגם האנשים הכי משועממים העדיפו להעביר את הזמן במעקב אחרי נמלים מאשר להתערב על הטרדת תלמידי חכמים.
עכשיו, בתקופה האחרונה, משרד ראש הממשלה, שר הביטחון, גורמים סביב בית הדין הרבני ועוד כמה עיתונאים מנסים בכל זאת את מזלם, ומתחרים ביניהם מי יצליח להוציא את הרב דרוקמן משלוותו. אל תתפלאו אם הם ימשיכו לנסות, מדובר באנשים שאינם ממהרים להרים ידיים. אבל בסופו של דבר, ברור שב"כה עשו חכמינו" שיכתב על חכמי הדור הנוכחי, הם יופיעו בתפקיד הצד המפסיד.
 |
|
מי יצליח להוציא את הרב דרוקמן משלו (צילום: Shuki-cc-by-sa)
|
הזדעזעי ארץ הקודש
בין הפשקווילים האחרונים ברחוב החרדי, נמצאת גם קריאה למאבק נגד הקפאת הבנייה ביו"ש. או ליתר דיוק: למאבק נגד הקפאת הבנייה ביישובים החרדיים ביו"ש. שלומי אמוני ישראל נדרשים למחות בכל תוקף כנגד האיסור לבנות בקרית ספר, בעמנואל ובביתר עילית, אבל לא יותר מזה, כאילו אין עוד כמה יישובים באיזור שנמצאים גם הם בהקפאה. לא מדובר, כמובן, בתופעה חדשה שאמורה להפתיע מישהו; החלק המוזר בסיפור הוא, שיש אנשים שחושבים שזה יעבוד. שבאמת אפשר להיאבק למען היישובים החרדיים בלבד. שבאמת יש סיכוי שנתניהו יראה שהחרדים מפעילים לחץ, אז הוא יאפשר רק להם לבנות. שבאמת ישראל תסביר לממשל האמריקני שחלה כאן טעות מצערת, והחרדים נמצאים רק במקרה ביו"ש, הם בכלל לא חלק מהסיפור הזה, והבעיה היא רק עם אלה שהכיפה שלהם סרוגה.
אפשר להתווכח על סולמות ערכים, על סדרי עדיפויות, על היחס להתיישבות, על דאגה רק לאינטרסים "שלך". אבל משותפות גורל אי אפשר לברוח.
חוזר לעונה נוספת
כבר חשבנו שהשנה לא נצטרך להשתמש בו. שהשנה הוא יזנח, יצהיב, נשכח איפה הוא נמצא ומה בכלל כתוב בו. אבל העמוד של "ועננו", התפילה המוכרת לכל מי שנהג להתפלל בשנים האחרונות (לפחות בחורף), מתחיל להתעורר מחדש. קיווינו שבחורף הזה הוא יצטרף סוף סוף לקבוצת התמיכה של "הטבת חלום" ו"סליחות לכ סיוון", אבל בכמה מקומות בארץ כבר התחילו להגיד אותו שוב בימים האחרונים. החורף אמנם התחיל טוב, אבל זה לא נגמר עד שזה נגמר. אז גם אם עדיין לא התקבלה יצאה קריאה רשמית כלל-ארצית להחזיר את "ועננו" לעונה נוספת, צריך להשקיע מאמץ בתפילה, שהרי כמו שזה נראה השבוע - אין מה לבנות על מים מטורקיה.
-by-nd14846961812122008.JPG) |
|
צילום: Tres)-cc-by-nd)
|
פרט חשוב
ספר חדש של הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, בהוצאת מכון "משפטי ארץ" (ובסיוע אוניברסיטת בר-אילן) עוסק ביחס ההלכה לצנעת הפרט, ובהשלכותיה האקטואליות השונות: תקשורת חופשית, תוכניות ריאליטי, האזנות סתר, פגיעה בפרטיותו של הגולש באינטרנט ועוד. להפתעתו על המדור, הוא שמע על הספר הזה ממש במקרה, והיה ראוי שהוא ישמע עליו גם לא במקרה. כנראה שהספר שומר על הזכות לצנעת הפרט ולא מפרסם את עצמו יותר מדי. בכל זאת, המדור מרשה לעצמו לפרסם אותו. זכות הציבור לדעת.
טרנד חולף
שכוייח השבוע לרב עופר גיסין, שרואיין ע"י עיתון "זמן תל אביב" בתור "רבם של הסלבריטיז" (אביתר ומאיר בנאי, ברי סחרוף, שולי רנד ועוד), ובמהלך אותו ראיון, בתשובה לשאלה הנדושה "האם תופעת הזמרים שמתחברים למקורות היא בסך הכל טרנד חולף" (עצם העובדה שהשאלה הזאת נשאלה כבר אלף פעם בעיתונים, מעיד על כך שלא מדובר במשהו שחולף מהר, אבל לא משנה), השיב בפשטות שהיה טרנד של התנתקות מהמקורות, הוא נמשך כמה עשרות שנים מתוך אלפי שנות קיומו של העם היהודי, ועכשיו הוא הולך לחלוף. פשוט כך.
ותהייה קטנה לסיום
עכשיו, כשהרב אברהם ליפשיץ מונה לראש מנהל החינוך הדתי, יש סיכוי שהוא יצליח להשיל מעליו את הכינוי (המכובד, אבל יש גבול כמה אפשר להסתובב איתו) "מזכ"ל בני עקיבא לשעבר"?
בברכת אתה יצרת.