משיח על חמור מזהב

פינוי שדרות, היה חציית קו אדום של ארקדי גיידאמק. מעתה ואילך יש לעצור בעדו מלהמשיך ומיד , למרות שדבר זה איננו פופולארי בעליל. ארקדי כאדם איננו מסוכן, סביר להניח שגם באמת אכפת לו מאנשים. אך ה"גיידאמקיזם" כתופעה היא הבעיה שכבר מהווה סכנה חמורה למשטר הדמוקרטי.

בזמן המלחמה בצפון פתח גיידאמק עיר אהלים- זה מעשה שלכל הדעות נופל בהגדרת הפילנטרופיה והסולידריות שכן אין מדובר בהתערבות בשיקולים ממשלתיים מדיניים ובטחוניים. אבל פינוי אזרחים מתחת לאפה של הממשלה בלי לשאול לדעתה ונגד רצון ההנהגה המקומית הנבחרת זה כבר הון שהפך לשלטון אלטרנטיבי.

היום זה גיידאמק מחר יהיה זה מיליארדר אחר שירצה אף הוא נתח בעוגה השלטונית והוא כבר ידע כיצד לעשות זאת כי ארקדי התווה את המסלול. לאחרונה כבר נראתה בשדרות דמותו המוכרת של אחד מבעלי ההון המוכרים והמשפיעים בארץ שהתקנא כנראה במעשיו של גיידאמק.

אם חלילה היתה מתפוצצת ולו רקטה אחת בין כל האנשים המצטופפים בין האוטובוסים או שהיתה פוגעת ישירות באוטובוס מלא ילדים זה היה עלול להיות טבח ואסון נורא. זהו כבר אירוע שיש לו השלכות מדיניות ובטחוניות. הרי אך כפסע היה בין מצב של חופשה חלומית לבין אירוע שמשמעותו כפייה על המדינה להכריז מלחמה . מי יהיה אחראי למות האזרחים ואולי גם החיילים במבצע כזה או אחר שיבוא בעקבותיו כתוצאה מאילוץ ולא בשל שיקול דעת? האם גיידאמק יהיה בשטח גם בעוד 30 שנה כדי למלא את תפקיד הבטוח הלאומי לכל הנכים והנפגעים? ומה יהיה הצעד הבא? אימון מליציות עממיות שיפעלו נגד יורי הקסאם במימונו של הגביר החייכן?

ארקדי הולך ומשוכנע שהוא הכלאה מוצלחת של רובין הוד ודוד המלך. גרוע מכך, האזרחים בארץ הם אלה ששכנעו אותו. אחרת לא ניתן להסביר את התפרצותו המחוצפת כלפי ראש הממשלה ושר הבטחון שהעבירו עליו ביקורת מוצדקת. הבעיה האמיתית נעוצה בתוכן תגובתו של גיידאמק. הרוטשילד העממי הזה בז לראש הממשלה הנבחר ואומר כי הוא פועל ממניעים של פחד של התמודדות מולו.

אם לא די בזה, הוסיף גיידאמק ואמר כי שמחתם של ילדי שדרות חשובה לו יותר מדעתו של ראש הממשלה. בכך הוכיח הגביר החצוף כי איננו מקבל מרות, שלטון החוק איננו נחשב בעיניו לפחות לא מול חיוכם של ילדים והוא גם מסית בהזדמנות זו את אזרחי המדינה נגד ממשלתם הנבחרת.

בכך גילה גיידאמק באופן פומבי וחד משמעי לא רק את כוונותיו הפוליטיות שבהן כמובן אין כל פסול

אלא בשיטת החשיבה הפוליטית שבה הוא אוחז.

ובזה לב הענין. מי שמתעלם מהנהגה פוליטית שנבחרה בידי האזרחים, מתעלם למעשה בצורה בוטה מהכרעתם ותפקידם של האזרחים במדינה. משום כך הוא גם יהיה הראשון שיתעלם מרצונם של האזרחים שיבחרו בו אם חלילה ירוץ לבחירות כמשיח על חמור מזהב.

אך האמת חייבת להאמר, לא גיידאמק אשם אלא המדינה שמתנהגת לאזרחיה כמו הורה מתעלל שמפקיר ומזניח את ילדיו. גיידאמק חשף בצורה מרגיזה ומוצלחת במיוחד את ערוותה של המדינה. אם המדינה לא תתעשת לא יחלוף הרבה זמן ובעלי ההון ינהלו כאן שלטון אלטרנטיבי. את התופעה הזו חייבים לעצור בעודה בתחילתה. הצעד הראשון לכך הוא נטילת יוזמה של המדינה שחייבת להראות לאזרחיה במעשים ולא במילים שהיא אכן פועלת לטובתם.