אחד הקטעים היותר משעשעים בפרק הסיום של "ארץ נהדרת" ששודר לאחרונה, היה זה שעסק בצורה בה הגיעו לעולם מבחר המצאות ישראליות. באחד הקטעים הללו ראו אישה יושבת כשלידה שתי כוסות מים - לאחר שהיא שותה מהראשונה היא אומרת לבעלה "זה חם מדי", וכשהיא שותה מהשניה היא אומרת "וזה קר מדי", עונה לה בעלה "חבל שלא המציאו מן כלי כזה ששומר על המים לא חמים ולא קרים, ועם מן טעם דלוח שכזה" - וכך הומצא התרמוס.
לאחר שסיימתי לצחוק מהקטע, הבנתי עד כמה הוא מזכיר את המצב הפוליטי בו נמצא הציבור הדתי לאומי.
לפני הדתי הלאומי הממוצע עומדות שתי ברירות בדמותן של שתי מפלגות. האחת היא המפד"ל - מפלגה שלאחר פזילה קלה ימינה חזרה לעצמה והחליטה להניף כלפי מעלה את הדגל החברתי, תוך כדי שהיא מסמלת גם את השמירה על ערכי היהדות, אך בדרכי נועם.
המפלגה השניה הינה האיחוד הלאומי, המפלגה הימנית היחידה שבאמת קיימת בכנסת, שמרכז הכובד שלה נמצא בנושא המדיני ביטחוני, ועל נושא זה היא שמה דגש מרכזי בכל החלטותיה.
מה שקרה הוא שבבחירות האחרונות הבלבול הרב בציבור הדתי לאומי הוביל לאמירות ש"זה חם מדי וזה קר מדי", וכך נולד המתכון המוצלח - מפלגת תרמוס - מפלגה פושרת עם טעם דלוח.
להניף דגל ברור
את פירות מפלגת התרמוס הזו אנחנו אוכלים במשך כל השנים האחרונות - הן בפן המדיני והן בפן החברתי והיהודי, ששניהם אינם נעשים לשביעות רצונו של הדתי הלאומי הממוצע. לכן, במקום כל הדיבורים הלא פרקטיים אודות אחדות, הגיע הזמן להיפרד.
פרידה שכזו תאפשר למפד"ל לעזוב לגמרי את כל העיסוק המדיני, ולהתמקד אך ורק בהנפת הדגל החברתי והיהודי. לשם כך הוא תוכל לצרף למפלגתה גם את אנשי מימד והקיבוץ הדתי, וגם לא מעט דמויות חילוניות ידועות שמצד אחד כן דוגלות במדינה יהודית ערכית וסולדות מהפוסט-ציונות שהשמאל הקיצוני הולך ומשליט על המדינה, אך מן הצד השני כרגע הן נרתעות מהמיליטנטיות שמאפיינת את הימין הדתי.
גם האיחוד הלאומי תצא נשכרת, ותוכל לצרף אליה את כל גורמי הימין, כולל אלו הקיצוניים יותר, ואולי אף היא תגוון את רשימתה עם דמויות חילוניות, שיזכירו לציבור ויעלו לסדר היום את העבודה שיש גם ימין מיליטנטי חילוני. אגב, את ברוך מרזל הטוען כי הוא שווה שני מנדטים הייתי מציע לשים במקום שנמצא על סף הריאלי ומקום אחד לאחר מכן, בכדי שתומכיו ירוצו לקלפיות בהמוניהם, ואולי יוכיחו סוף סוף את צדקתם.
והחשוב ביותר - בצורה כזו גם המפד"ל וגם האיחוד הלאומי יוכלו להיפטר סוף סוף מהכבלים ההדדיים שעצרו אותם עד כה, לצאת מהדימוי האפור והמשעמם שיש להן כעת, ובכך למשוך שני קהלים - הן את כל מי שארץ ישראל בנפשו, והן את אלו החושבים שהפן הערכי של המדינה הוא זה שחשוב כעת. זאת בניגוד למצב הנוכחי בו לא מבטאת המפלגה שום קול ברור למעשה.
דמיון מודרך
בואו נעצור רגע, ונדמיין שלא קיבלתם את הצעתי, והפלא ופלא - נערכו פריימריז (בכל שיטה שלא תהא) לאותה מפלגה דתית לאומית מאוחדת. באותם פריימריז התברר כי אכן הציבור הדתי לאומי נוטה בעיקר ימינה, וכך נראית הרשימה כולה, כשברוך מרזל בתוך העשירייה הראשונה, זבולון אורלב הגיע הוא אחד משני נציגי המפד"ל היחידים באותה עשירייה, וגם הוא מוצב רק במקום החמישי.
הרשו לי להמר שבכזה מצב לא מעט אנשים שהיו מצביעים למפד"ל, ושאף הצביעו לפריימריז עצמם, ישקלו את הנושא בשנית ואולי לא יצביעו, שלא לדבר על אנשי הקיבוץ הדתי, מימד ואולי גם חלק מתושבי הערים.
ומן העבר השני - בואו נדמיין ששני נציגי מפלגת התקומה נעלמו לגמרי בעקבות הפריימריז, נציגות חילונית בכלל לא נכנסה לעשירייה, והגוון המפד"לניקי תופס את מירב המקומות הראשונים. האם אתם רואים את אנשי גב ההר, אולי גם חלק מתושבי יהודה, שלא לדבר על מצביעי ברוך מרזל, מצביעים למפלגה כזו? מסופקני.
הציבור שלנו, לטוב ולרע, איננו ציבור של פשרות. כל אחד מוכן ללכת לפריימריז אם ומתוך הנחה שהוא ינצח וצדקתו תצא לאור. ואם שוב ניווכח שיצאה מפלגת תרמוס, כמו זו הנוכחית - אז בפעם הבאה גם תשעה מנדטים לא יהיו לה.
ולפני שקופצים עלי כל שלומי אמוני ישראל עם קריאות בסגנון "ימי ספירת העומר לימדו אותנו על חשיבות האחדות", חשוב להבהיר כמה דברים.
המדרש אומר שתלמידי רבי עקיבא מתו מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. גם שתי המפלגות הללו נפגעו רבות, מכך שאת עיקר האש והמלחמה באותן מערכות בחירות בהן רצו בנפרד - הן הפנו אחת כלפי השניה.
הפרדת הדגלים תאפשר לשתי המפלגות לנסות ולהדגיש את החיובי שבהן, ובעיקר להילחם בתופעת הייאוש וחוסר ההצבעה, תופעה שהולכת ומתרחבת בכל מערכת בחירות, וקיימת כיום באופן נרחב גם בציבור שלנו, ונכון לעכשיו רק תגדל בבחירות הקרובות.
המפלגות יקיימו שוב את הסכם העודפים שהיה בניהם בכל מערכת בחירות, ואולי מאחורי הקלעים אף יעסקו בתכנון משותף של הקמפיינים, בצורה שתצליח לגעת בציבור נרחב עד כמה שאפשר מכל רחבי החברה הישראלית.
כמובן שהיה טוב אם כל אחת מהמפלגות, בנפרד, תקיים הליך בחירות פנימי שישתף את הציבור ויחזיר לה את אמונו ותחושת השייכות, אבל זה כבר כנראה בגדר חלום.
ולכם, קוראים יקרים, ישרו שתי משימות - האחת קשה והאחת קלה. הקשה שמתוכם היא להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולקבל סוף סוף את ההכרעה הפנימית שלכם - איזה דגל אתם מחליטים לשאת - ובגאון.
הקלה יותר, היא לזכור לאחר מכן עד כמה חשוב ללכת לקלפי.