זמן של חירות
חבילת העלונים השבועית, זו שמחכה עטופה בסבלנות בפתח-ביתו של הגבאי הנאמן משעות הבוקר המוקדמות עד שהיא נאספת אחר כבוד אל בית הכנסת המקומי, הייתה השבת כבדה מתמיד. לקראת כל חג ראוי לשמו חווים העלוני השונים גידול טבעי. "מצב הרוח" כלל השבוע 64 עמודים (כולל בונוס מיוחד - שלושה עמודי רכילות מלאים כל-טוב של רז קיל, לכבוד החג!), שבת בשבתו תפח ל-20 עמודים (מתוכם 13 עמודי-פרסומת במצטבר) ו"עולם קטן" הוציאו מוסף מיוחד לחג. בנוסף לכל אלה נאלצו הגבאים להתמודד עם שלושה מוספי טיולים פרסומיים, פלאייר של ארגון "אור הרשב"י", חוברת מבצעים של מוסד הרב קוק ועלון מטעם בית הכנסת "חן הצפון" בפתח-תקווה, מה שהוסיף לחבילה כמה קילוגרמים מיותרים. חג החירות מעולם לא היה כבד יותר.
השאלה הקבועה
כותרות הכתבות והמאמרים השונים השנה לא הפתיעו את הקוראים הוותיקים. כותרות כמו "איפה האפיקומן שלי", "מה החמץ שלך" או "לאן נעלם הבן החמישי" תפסו את מקומן הקבוע בעלון, והעולם ממשיך לפהק. עוד שאלה שנידונה כל שנה מחדש לקראת חג האביב נשאלה השבוע ב"מעייני הישועה", והיא: מי הוא הבן הרשע? הרב שמואל אליהו קבע בצורה נחרצת מעל דפי העלון שהבן הרשע הוא ללא-ספק "אותם אנשים מנטורי-קרתא שמפגינים באופן קבוע נגד עם ישראל יחד עם החמאס... מתחבקים עם אחמדינג'אד נשיא אירן". הרב מאשים את אותם מפגינים שהם "נושאים את שם ה' לשווא" ומכריע ש"אסור לצרפם למניין ואסור לקברם בקבר ישראל". מצחיק, כי בטח אנשי נטורי-קרתא אומרים בדיוק אותו דבר על הרב שמואל אליהו..
הרב ד"ר שוקי רייס כתב ב"יש"ע שלנו" שהבן הרשע הוא זה "שאינו מבקש תשובה אלא [מבקש] רק להשמיע את התרסתו ואת דעתו המזלזלת", מבלי להתייחס לרשע ספציפי ומוגדר. המעלעל מחכה בקוצר-רוח לימי אייר, אז יוכל להתחבט בשאלה האם צריך להגיד הלל ביום העצמאות למרות שהמדינה מפנה ישובים ולמה לעמוד בתפילה לשלום המדינה. חבר'ה, תתקדמו! השאלה הזו היא כל-כך קיץ תשס"ה..
ובמקום הראשון...
לא ברור איך מכל העלונים זה נחת דווקא עליהם, אבל בסדר: השבת, בנוסף לראיון החגיגי הקבוע שהוא מעניק לעיתונים הגדולים, בחר ראש הממשלה בנימין נתניהו להתראיין בכלי תקשורת מגזרי - עלון "גילוי דעת". התוצאה הייתה מרשימה, בגדול: שאלות מתקילות על הפרדת רשויות מול התעצמות כוחו של בג"ץ, מקומו של המגזר הדתי בציבור הישראלי, ההקצנה שעוברת החברה הערבית בישראל ומחאת האוהלים 2011. רק חבל שלא כתוב בשום מקום מי המראיין.
ראיון עם ראש הממשלה בהחלט מהווה קפיצת מדרגה איכותית של עלוני השבת, נקווה שמדובר במגמת התמקצעות ולא בשיא חד-פעמי. יפה מאוד.
לכשיפוצו מעיינותיך החוצה
הוא מופץ באותו פורמט יחד עם פרסומת ליקב בשומרון, מודעה מטעם בית אבות, תחרות עיצוב לוגו ל"הפועל המזרחי" והמלצה להשתתפות בסדנת שוקולד בגולן; הוא מוזכר באותה נשימה עם טוביה ופולקע מ"ערוץ מאיר", שמעון פרס, משה דץ בפרסומת ל"אבא קדברא" בחמת גדר וכוכבי המגזר שושי ושושה; הוא חולק את אותה הבמה עם ביקרות סרטים על "חומות של תקווה", כתבה על נבחרת הכדורסל של ישיבת בני-עקיבא נתניה ושאלה בשו"ת הסלולארי על סודוקו בחול-המועד;
השבת נחו עיני המעלעל על קונטרס שהשתחל לו לתוך פינת העלונים בבית-הכנסת. הקונטרס היה ליקוט מדברי הזוהר הקדוש על בטחון בה', מלווה בפירוש "מתוק מדבש" לרבי דניאל פריש זצ"ל. שני פירושים מרכזיים שחוברו בדור האחרון מנסים לשבות את לב יודעי הח"ן בשנים האחרונות. הראשון הוא "מתוק מדבש" הנזכר לעיל, והשני הוא פירוש "הסולם" לרב אשלג זצ"ל. מפיצי הספרים משני צידי הזוהר מנסים לקדם את מכירת הפירוש של רבם-שלהם, והמלחמה הניטשת בין תלמידי המפרשים השונים ניכרת במיוחד לקראת ל"ג בעומר, באיזור ציון קברו של רבי שמעון בר יוחי במירון, שם כל מטר רבוע מכוסה בפרסומת לאחד מהפירושים.
הבחירה להפיץ קטעים מ"הזוהר", ספר היסוד הקבלי שמיוחס לרשב"י והופץ ברבים לראשונה במאה ה-13, היא פסולה בעיני. מקומה של תורת הסוד בבית-המדרש, בלימוד מעמיק ומלא יראת-שמים, ולא בכפיפה אחת עם פרסומות לפרויקט בנייה חדש בגבעת-שמואל או תחרות חיפוש אפיקומן ביפו. "סוד ה' - ליראיו".
צל"ש השבוע - מוסף הפסח
אם חושבים על זה - רק עולם קטן היו יכולים להרשות לעצמם להוציא מוסף נפרד לפסח. נסו לדמיין את "ראש יהודי" או "צהר לשבת" מוציאים מוסף לחג: לא נשמע הגיוני במיוחד, נכון? אבל כשהתקבל בבית-הכנסת מוסף פסח של "עולם קטן" איש לא הרים גבה. נראה ש"עולם קטן", בעריכתו של העורך יוסף רוסו, קנה לעצמו מקום של כבוד בראש רשימת העלונים האהובים ביותר. ולא בכדי.
מוסף החג של העלון היה מעניין במיוחד, ועל זה הוא זוכה השבוע בצל"ש השבוע. מתן צור (שמוכר לקוראים כחלק מרביעיית "אנדרדוס") ראיין במסגרת המוסף את רן בן-שמעון, מאמן קבוצת הכדורגל עירוני קריית-שמונה, ושוחח איתו על אמונה, תהליכים חינוכיים בקבוצה, הזכייה הלא-צפויה בתואר "אלופת המדינה" ועבדות-צוות. כתבה לא-שגרתית בנוף העלונים המקומי, אבל מוצלחת במיוחד.
יואל יעקובי כתב, לכבוד חג החירות, על מסע החירות של מטין לותר קינג ג'וניור, מוביל מאבק השוויון של שחורים בארצות-הברית ונושא הנאום המפורסם "יש לי חלום". תאכל'ס, אין יותר חירות מזה.
המוסף לא היה חף מפגמים, כמובן: בין השאר הוא כלל גם ראיון מתחנף-למדי של דעה גלעדי עם יוני שטבון, יו"ר תנועת "רעננים", איילת שקד, מי שהקימה את "ישראל שלי", זוכת פרס ביקורת התקשורת ורונן שובל, יו"ר עמותת "אם תרצו". אבל למה להיות קטנוניים, בסך-הכל המוסף היה מוצלח ביותר. כל הכבוד!
שוואיה שוואיה או בחיפזון
העולם היהודי מעולם לא פחד ממחלוקת. המשנה מלאה בויכוחים תנאיים, התלמוד ממשיך את המגמה הזו והראשונים כבר הפכו את המחלוקת לאומנות של ממש. כבר מראשית הפצתם שמחו עלוני-השבת לקחת על עצמם את מקומו של ה"הייד-פארק" המגזרי וללבן סוגיות שונות, מהותיות יותר ומהותיות פחות. בין ויכוחים חוצי-מגזר על ניאו-רפורמה מול התחדשות דתית, הדרת נשים, סירוב פקודה וגם הקרן החדשה לישראל, מוצאים העורכים פנאי לעסוק גם במחלוקות-זוטא. השבת כתב הרב חגי גרוס מפתח-תקווה ב"צהר לשבת" על הביטוי השגור "החיפזון מהשטן". הרב גרסו טען שמקור הביטוי בשפה הערבית ושהוא מנוגד לרוח ישראל סבא, שדווקא מאמינה יותר בבהילות מאשר במתינות. בגישה הזו מחזיק גם עמית שולמן, עורך "בראש יהודי", שכתב בעלון שלו ש"החיפזון הוא כלי חשוב מאוד בעבודת ה'... עלינו להסתער קדימה, בחיפזון, שלא נחמיץ".
לעומתם, ד"ר ברוך כהנא דווקא מבכר את ההדרגה. בטורו הקבוע שב"מעייני הישועה" משבח ד"ר כהנא את המתינות, ומסיים את מאמרו בקביעה "וספירת העומר תוכיח. מדי יום מבררים מידה אחת, בלי לדלג על אף מדרגה... לאט לאט!".
טוב לראות שהעלונים נותנים מקום גם למחלוקות מינוריות-לכאורה, ולא עסוקים רק בלהתנצח על עניינים שברומו של עולם.
שטו"ת סלולארי - מגרש השדים
זה כבר הפך למכה. בהתחלה חשבנו שזה בסך-הכל תעלול של ילדים, אבל ילדי הסביבה נחקרו ונמצאו לא-אשמים. החשדות שיד השדים בדבר התבדו במהירות, היות והרוחות חששו להתקרב למשרדי המדור בזכות החמסה העתיקה שניצבת בכניסה. אין ספק בדבר - מדובר במזל רע. משרדי המעלעל ניסו להתמודד עם העניין בדרכים המקובלות, כולל קמעות מסוגלות, ברכות של מקובלים ו"יין הישועות", אך ללא הועיל. אפילו אמירת פרק שירה במשך ארבעים יום רצופים על-ידי חברי המערכת לא הצליחו לגרש את הרוח. היינו ממש אובדי עצות.
ישבנו מתוסכלים, ימים ספורים לפני החג, וחשבנו מה לעשות. לבסוף צץ במוחנו הרעיון - בואו נשטוף את המשרד! ידוע ששטיפה של מתחם המעלעל מועילה לגירוש רוחות רפאים ושאר מרעין בישין (זה מוכח מדעית...), אז למה שזה לא יעזור גם נגד ביש-מזל? רק בשביל להיות בטוחים שלח אחד מחברי המערכת הודעה קצרה לרב אבינר, ושאלה על צגו: "מה בדבר המנהג לשטוף את הבית כדי לגרש ממנו מזל רע?". השאלה, שפורסמה השבת במסגרת השו"ת הסלולארי ב"עולם קטן", זכתה למענה מהיר וחד: "הבל. יש לשטוף את הבית כדי שיהיה נקי".
יופי, ועכשיו אנחנו תקועים כאן עם משרדים נקיים, אבל המון מזל רע.. פתרון, מישהו?
חג החירות
גם להם מגיע: אחרי פעילות אינטנסיבית שכוללת מרדף שבועי אחרי כתבות וראיונות, טורים ומאמרים, איורים וכותרות, עלוני השבת השונים מתכננים לצאת לחופשת פסח קצרצרה בשבת הבאה. המעלעל ינצל את ההפוגה הקצרה למנוחה ובילוי משפחתי, וישוב אליכם בעזרת השם בעוד שבועיים מהיום, רענן ונמרץ מתמיד. עד אז - שיהיה לכולם חג פסח שמח ומיוחד!
פספסנו משהו? רוצים להגיב? אל תהססו לשלוח: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!