זה עולם קטן מאוד
בעקבות בעיות תחבורה ואספקה בזמן, בית הכנסת שמספק למערכת עלונים (בהתנדבות) לצורך מלאכת העלעול קיבל רק כשליש מהעלונים, מה שהותיר את עבדכם הנאמן חסר ישע. טלפונים בהולים צילצלו בכל רחבי העיר בניסיון נואש לנסות להשיג אחיזה בכל עלוני השבת טרם תשקע החמה ואחרוני הגבאים יכריזו "מנחה!" בקול צרוד. ידיד המערכת הותיק, אותו נכנה מ' לצורך העניין, נזדעק לעזרת המערכת וניסה בכל-כוחו להשיג את העלונים כולם. "שמע, חבר שלי נתקע בלי עלונים. יש מצב אתה מסדר לו כמה?" שאל מ' את שכנו, גבאי בית-הכנסת הספרדי באיזור מגוריו. הגבאי החביב סיפק לו את העלונים בשמחה, מ"צהר לשבת" ועד "באהבה ובאמונה", תוך גאווה על שהוא מסייע לפרסומו התקין של מדורנו הקט. היה נדמה מקומו של שום עלון לא נפקד.
רגעים ספורים לפני השלמת המשימה ויציאת מ' לדרכו עבר ידידי על העלונים השונים כדי לבדוק שכולם נמצאים. באותו הזמן שם את ליבו להיעדרו של "עולם קטן" מהחבילה שבידיו. "אהה...", פתח חברי במבוכה רבה, כמבין עניין. "מה לגבי, אתה יודע, נו... "עולם קטן"? ". גבאינו החל להחוויר. "תראה, זה לא כל-כך פשוט". "נו בחייך, רק עותק אחד" הקשה מ'. "זה לא עובד ככה. זה צריך החלטת ועד בשביל להוציא אחד כזה מבית-הכנסת. אתה יודע שיש מחסור...". מ', שידיד טוב הוא, ניסה לשדל את העסק בצרכי-ציבור באמצעים שונים ולשכנעו באמתלות, אבל הגבאי עמד בסירובו. "הוא יתן לך קרדיט" ניסה ידינו בשארית כוחותיו, אך הגבאי בשלו. בצר לו הניח מ' לעניין, הפטיר "תודה" חטופה ויצא לדרכו להעביר את העלונים למערכת, מדוכדך עקב כישלון משימתו. "מצטער, זה כל מה שיכולתי להשיג", מילמל בבושה. "אל חשש!" החזרתי לו בביטחון. "מזל שיש מהדורה אלקטרונית...".
למה לא יבוא החג פעמיים בשבוע
אנשי הציונות הדתית, כך זה נראה, אוהבים את יום העצמאות. מה זה אוהבים, מאוד אוהבים. ואם לשפוט לפי עלוני פרשת השבוע, חג העצמאות שעבר עלינו לטובה הוא אחד החגים האהובים ביותר במעגל השנה המתחדש. בניגוד ליום השואה, שהעיסוק בו נזנח בעלונים השונים בעקבות סמיכות תאריכים מעט טראגית לחול המועד פסח, זוכה יום העצמאות לאזכור מתמשך בעלונים. בשבוע שעבר נדמה היה כאילו אין עלון שנפקד ממנו הצירוף "ראשית צמיחת גאולתנו", שהמנגל לא מועלה בו לדרגת קדושה של "מצוות היום", או שהופעתו של אבשלום קור בחידון התנ"ך מוזכר כמעט באותה נשימה עם כיכובו של רבנו משה ממעמד הר סיני.
גם בשבת האחרונה בחרו עלונים רבים להתייחס למועד החגיגי והמשמח. ב"עולם קטן" התפרסם מאמר מערכת בעל השם המרענן "זיקוקים, קבב וחזון" שעסק בענייני היום. "צהר לשבת" נפתח עם מאמר שקובל על "כפיות הטובה" של אלו הנמנעים מלחגוג ומאמר נוסף על שיטתו של הרמב"ם בקביעת "אתחלתא דגאולה". מאמר הפתיחה בשבתון נשא את השם המשומש "אתחלתא דגאולה - האמנם?" ומאמר נוסף בחר לעסוק ב"מנהג החג המציין את ראשית צמיחת גאולתנו". הרב חגי לונדין כינה את יום העצמאות "יום הפרופורציות" בתחילת "בראש יהודי", וגם מאמר הפתיחה ב"באהבה ובאמונה" סיפר לקהל הקוראים על משנתו של הכותב בנוגע לשישים וארבע שנות מדינתנו.
שתי הערות: קשה להגיד שהיה חידוש מסעיר בדברים שנכתבו השבת. בסך-הכל התפרסמו מאמרים די דומים כמעט בכל העלונים בשבוע שעבר, ונדמה שבחירת העורכים לשוב ולהתעסק בצורה אינטנסיבית בחג עצמאותנו במשך שבועיים ברציפות היא שגויה. מה שהיה - והוא שיהיה.
כדאי לשים לב כי חלק מהעלונים גם פרסמו קטעי-קריאה לקראת החג. ב"עולם קטן", למשל, כותרת המשנה של המאמר שעסק בחג הייתה "יש שני קטעים מרוממים... שפשוט פספוס שלא לקרוא ביום העצמאות". אז היות ורוב הקוראים נפגשים עם העלון לראשונה איפשהו בין "ידיד נפש" ל"לכה דודי", 24 שעות אחרי שכבר נגמר החג, הניסיון לצרף לעלוני השבת האחרונה קטעי קריאה לחג עצמו נחל כישלון ידוע מראש. אבל איך אומרים, העיקר הכוונה!
סערה בכלי שלישי
העלון הוותיק, של התנועה הדתית הותיקה-עוד-יותר, מצליח לעורר עניין ציבורי כמעט מדי שבת בשבתו. בדרך-כלל תפקיד מעורר המחלוקת שמור היטב לרב ישראל רוזן, דבריו המתפרסמים בעמוד האחורי של העלון זוכים לתהודה תקשורתית נדירה יחסית. כך היה בשבוע שעבר עם פרסום דבריו על "בחדרי חרדים" שעוררו עניין גם מעבר לשיחת שבת שאחרי הצ'ולנט, אותו דבר כשהתפרסמה בעלון תמיכתו של הרב בהטלת עונש מוות לרוצחים וכנ"ל כשהכריז שהרב עמיטל יכול היה להיות "האדמו"ר המוביל של הימין החברתי" אלא שעשה פנייה חזקה שמאלה מבחינה פוליטית.
הפעם מי שמשך את תשומת הלב היה הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת ההסדר בעתניאל ורב היישוב, שפסק מעל-גבי העלון כי מי שמעשן במקומות ציבוריים יש בו דין של "רוצח באופן עקיף".
מה יש בהם, באנשי "שבת בשבתו", המצליחים לעורר עניין ציבורי כזה ש"גילוי דעת" היו יכולים רק לחלום עליו? מה שזה לא יהיה, נראה שהולך להם. ובגדול. כל הכבוד!
שטו"ת סלולארי - מי אני ומה שמי?
יודעי העיתים מספרים כי זו הצעקה האחרונה בתחום. שורש המנהג אמנם נעוץ במקורות קבליים, אך נדמה שמעולם לא התפשט בציבור הרחב,, ועדנה מחודשת הוא חווה רק בשנים האחרונות. הבחירה של הורים להתייעץ עם רבנים שונים בנוגע לשם שייתנו לבנם או לביתם שנולדה להם במזל"ט צוברת תאוצה, במיוחד לאור הגידול במספר הפונים לעזרה במסגרת השו"ת הסלולארי. ב"ראש יהודי" עלו על העניין ובחרו להקדיש את כל טור השו"ת השבועי של הרב אבינר לעניין קריאת השמות.
אחרי שהרב מייעץ להורים נבוכים שלא לקרוא לילד בשם "אברם", מתיר בחירה בשם "הגר" ומכריע בעד "מהללאל", נדרש הרב לשאלה האחרונה בטור: "האם יש להתייעץ עם רב בבחירת השם?". הרב אבינר לא היסס לרגע: "לא. בדורות הקודמים לא התייעצו...". מבולבלים? גם אנחנו.
מה עושים עם העומר הזה על הבוקר?
ואם בענייני שאלות ותשובות עסקינן, נידרש רגע נושא ספירת העומר. העיסוק בשבעת השבועות הלא-אהודים-במיוחד היה משמעותי ומורגש בשו"תים השונים שהתפרסמו בעלונים, ומעניין להסתכל על הבדלי הפסיקה וטעמי ההלכות כפי שהדברים משתקפים בעלונים השונים. ב"מעייני הישועה" נשאל רב היישוב בית אל אם מותר להתגלח בימי הספירה בשביל העבודה וענה שמותר, בצירוף מקורות. בשאלה זהה שנשאלה ב"עולם קטן" הוסיף הרב שההיתר הוא משום "שפם שמעכב את האכילה". הבדל משמעותי יותר נמצא בשאלת גילוח לקראת פגישת שידוכים, כשב"מעייני הישועה" פסק הרב שהדבר אסור ועל הדרך סיפק טיפ למשתדך הטרי: "נקווה שלבחורה לא חשוב יופי חיצוני אלא יראת השמים". ב"עולם קטן" התייחס הרב לשאלה דומה וענה בצורה יותר פרגמטית "לא, ואדרבה אולי זה לא יראה יפה בעיני בחורה יראת שמים". עלונים שונים - טעמים שונים?
זמן של ביקורות ספרים
היום: שלישי בערב על גבול רביעי בבוקר. המאורע: סגירת העלון השבועי. הבעיה: אין מה לכתוב. מה עושים?
האפשרויות מגוונות. יש עורכים שיעדיפו לדחוף עוד איזו פרסומת או שתיים וככה למלא את החור בעלון. אחרים מבכרים מיחזור של דבר-תורה ישן שעבר עליו הפסח. נראה שב"באהבה ובאמונה" מעדיפים דרך אחרת. השבת, תחת הכותרת "חדש על המדף", התפרסם טקסט שמתיימר לסקר את ספרו החדש של הרב דוד סתיו, "בין הזמנים". עיון זריז בטקסט הנ"ל הראה בברור שלא סקירה חדשה יש כאן, בסך-הכל העתק-הדבק של הדברים שכתובים על הכריכה האחורית. אם כבר מדברים על פרסום במסווה של כתבות...
הנה זה בא!
למעלה מרבע-מיליון בני עמך ישראל עולים מדי שנה לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון לציון ההילולא הגדול ביותר בעולם בל"ג בעומר. על הפוטנציאל הכלכלי העצום שבאירוע רוכבים ארגונים רבים, ואין ספק שזה בהחלט משתלם להם. ההילה המסתורית סביב דמותו של התנא האלוקי מפרנסת גם ארגון בשם "אור הרשב"י", שלא בוחל בשום אמצעי, ציני ומגוחך ככל שיהיה, כדי לעשות עוד כמה ג'ובות על יהודים תמימים ושוחרי-טוב. במוסף חד-פעמי שנדחף לחבילת העלונים תחת השם המפוצץ "מגזין הניסים" קובצו יחד כמה "סיפורי מופתים" מפוקפקים על יהודים שבסך-הכל תרמו ח"י רוטל לטובת הארגון המדובר ומייד זכו בגאולה שלימה. ספסרי הישועות מספרים לנו על "כוחות קבלה נסתרים שפועלים באירן" בשליחותו של החכם המירוני, על כוחו של "הנר הקדוש שמחולל הדים עצומים בעולם כולו" והבטחות מעורערות על אנשים שחזרו-לחיים בזכות תרומת חד-פעמית של סכום סמלי למטרה טובה למשך 36 חודשים בלבד כולל מע"מ ו40 יום פרק שירה.
זה קורה כל שנה מחדש, וכל פעם זה מפתיע מחדש. למה למכור את הבכורה תמורת נזיד עדשים כשאפשר להשקיע את הכל בשוקו ולחמניה לעולים לציון? הישועה המובטחת, במרחק שיחת טלפון אחת וכמה מאות שקלים. בחייכם, בשביל מה להתאמץ?
(תודה לעוזר המעלעל מוסקוביץ' על תרומתו לאייטם).
רוצים להגיב? אל תהססו לשתף: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק