באתי עשיתי כתבתי
שנה הלכה, שנה באה, אני כפיי ארימה - בתנאי שאצליח להרים משהו, אחרי שערימת הכרומו-לשלושה-ימים הכריעה סופית את כוחותיי הדלים. אמנם חגגנו זה עתה את ראש השנה, אך נדמה שעורכי העלונים ביקשו דווקא לזכות בנס חנוכה: להדפיס עלונים שיהיו מעניינים בדיוק ליום אחד, אך שיספיקו לשלושה ימים. שלושת ימי השבתון הכניסו את העורכים לכוננות חירום, שבמסגרתה נאלצו להנפיק תוך יומיים וחצי גיליונות חג עמוסים ומלאי כל-טוב. התוצאה: עמוסים - כן, מלאי כל-טוב - בקושי. כמה עלונים החליטו לנצל את סיום התשע"א כדי לפרוס בפנינו את הצלחותיהם, הצלחותיהם והצלחותיהם. "יש"ע שלנו" השאירו על כנו את דבר התורה בעמוד הראשי, אך הקדישו את שאר העלון לרשימת-טפיחה-על-השכם של מועצת יש"ע; גם "מעייני הישועה", שהנפיקו גיליון עבה, לא התאפקו וכתבו על הצלחות התנועה, בפעם השנייה לפחות בחודשים האחרונים; גם "ארץ ישראל שלנו", "בראש יהודי" ו"השבת" של צהר כתבו על הפרויקטים שלהם, ואם המטרה הייתה להוציא לכולנו את החשק לקרוא עלונים, לא יאומן, אבל זה עבד.
אנשי השכונה
ב"מצב הרוח", שתופס את עצמו כעלון עצמאי וחתרני, לא הופיעה שום סקירת-פעילות, אלא אם כן אתם מחשיבים את הדיווחים הרבים על פעילותה של הבית היהודי. העלון המפד"לניקי פרץ בגימיק משלו לכבוד השנה החדשה: פרוייקט אנשי השנה של המגזר. הקטגוריות נקבעו, הקוראים שלחו את הצעותיהם בפייסבוק ובמייל, רשימת הזוכים התפרסמה, הפתעות לא היו שם.
סימני אלימות
"גילוי דעת" החליטו להישמע לעצת מהגג-שורות-אלו ולבטל את המדור המגוחך "הערת שוליים", שפרסם פניני חוכמה מאת הקוראים, אך דווקא בשבת האחרונה ניכרו שרידי הפסולת ההיא. מערכת העלון ביקשה מהקוראים לתרום שמות של מאכלים לסדר ראש השנה, פלוס "יהי רצון" שנון, כדי לגוון קצת את התפוח-בדבש הבנאלי. מעיין היצירה נבע, וההצעות האלימות של הקוראים היו מזעזעות גם את אחרוני ה'סיקריקים': "יהי רצון שאויבינו יהיו פרוסים תחתינו כמו מחצלת", הציע קורא אחד שאוהב חצילים; קורא אחר, שאוהב פטריות, איחל לאויבינו "שימלאו רגליהם של אויבינו בפטריות"; עוד אחד, שדווקא טחינה עושה לו את זה, ביקש "שייטחנו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". רק חסר היה קורא אחד, אוהב חטיפים, שיברך "יהי רצון שיחזור החייל החטוף גלעד שליט".
רב לכם
ראיונות בעלוני השבת הם הזדמנות מצוינת לבדוק את רמת העלון וכותביו. עורך ששולח את אחד מכתביו לראיין דמות בכירה, נוטל על עצמו סיכון: האם הכתב יידע לשאול את השאלות הנכונות? האם הוא ישוב עם ראיון משמים, או עם משהו שראוי להדפיס? שימו לב ליבול שהניבה השבת האחרונה: ב"גילוי דעת" הופיע ראיון עם הרב רונצקי, ב"עולם קטן" רואיין הרב שאר ישוב כהן, וב"מעייני הישועה" התפרסם ראיון עם הרב זלמן מלמד. מבין שלושת הראיונות הללו, רק האחרון - הראיון עם הרב מלמד ב"מעייני הישועה" - היה שווה קריאה. המראיין, נריה רוזנברג, לא היסס להפנות שאלות נוקבות לרב הבכיר ("זה לא סוד שיש כמה חילוקי דעות בין הרב לרב אבינר, איך הרב פועל לאיחוד בכיוון הזה?"), ונמנע מהליטוף הכה-מקובל בראיונות המתפרסמים בעלונים. שכוייח ל"מעייני".
אתם שמעתם את זה?
שלושת הימים שעברו עלינו היו מלאים בפיוטים, מזמורים וניגונים, אך תשומת הלב כמעט אינה מופנית כלפי אלה שכלל לא יכולים לשמוע את התפילות. השבת ב"עולם קטן" התפרסמה כתבה מרגשת מאת נטעאל בנדל, שעסקה בשלושה בחורים כבדי שמיעה הלומדים בישיבות הסדר (חלקם בישיבה בה למד כותב שרות אלה). בנדל שאל אותם על הקשיים היומיומיים, על תחושותיהם כלפי הקב"ה והתמודדותם בעולם הדתי. הדברים היו נוקבים ומעוררי מחשבה, ומעט מאוד כתבות בעלוני השבת מצליחות (או מבקשות) להציף נושא חשוב כל כך. כל הכבוד לבנדל ול"עולם קטן", ושנשמע בשורות טובות.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il