לא לשכוח בונוס ליח"צן
אם נחת אצלנו השבת אורח ממאדים וקרא את העלונים השונים, הוא יצא מכאן עם שתי מסקנות: האחת - שרבבות מטיילים פוקדים כעת את הרי השומרון, והשנייה - שספרו החדש של הרב שמואל אליהו, "אביהם של ישראל", הוא רב-מכר היסטרי במגזר.
השומרון לא זכה לכל כך הרבה תשומת לב מאז ימי מלכות אחאב העליזים. ב"עולם קטן" המליצו על טיול באזור צרֵדה, פלוס תמונות "באדיבות המועצה האזורית שומרון" (רק לתמונות דאגה המועצה?); "מעט מן האור" התפרעו עם טיול בעקבות יוסף ואחיו בעמק דותן, שבשטחו נמצאת כיום עיר אחת, גנין שמה; ב"בראש יהודי" סיפר שובי סמסון לקוראיו על מערות הנטיפים השונות הפזורות בשומרון וב"מצב הרוח" הבורגני החליטו שטיול הוא פרוייקט קצת גדול מדי עבור הקוראים (בניגוד לביקור במסעדה שזכתה להמלצה של שאול יהלום), והסתפקו באייטם חדשותי-יח"צני על הפעילות הענפה של המועצה האזורית שומרון, שמארחת את מיטב העיתונאים והפוליטיקאים בישראל, במטרה להראות להם בעיניים את ההתנחלויות הכה-מושמצות.
הלצת ספרים
"אביהם של ישראל", אלבום מעשיות הבזק שיצא בתום ימי השבעה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, זכה להמלצה חמה בשלושה עלונים שונים: "השבת" של צהר השתפכו בשבחים על ספר החיפזון, וסיפרו כי "הוא נכתב כדי שגם אנחנו נוכל לקחת בו חלק, שנוכל גם אנו לעלות במסילה העולה מעלה מעלה"; "ברור הוא שכרך אחד לא הספיק, והסיפורים נאמרו בכמות גדולה כל כך שנלקחו רק הסיפורים המרגשים והמופלאים ביותר", נכתב במדור ההמלצות "נראה טוב" ב"בראש יהודי". דווקא לא נראה טוב. ההמלצה היחידה שהעזה גם להיות מעט ביקורתית הייתה ב"עולם קטן", שם כתב יהודה גזבר כי הספר "נכתב במהירות, וניתן להבחין בזה בין השורות ובכך שאיננו מקיף כפי שראוי שיהיה". גזבר אף הוסיף גילוי נאות לפיו הספר יצא על ידי קרוב משפחה שלו. בעולם עלוני השבת, בו המונח גילוי נאות זוכה בערך לאותה רצינות כמו המשפט "נא לא לקרוא בשעת התפילה", ראוי גזבר - שגם מתגייס השבוע - לכל שבח.
עמיעד באמת מצוברח
תקופת אלול אמנם עוד לא הגיעה, אבל תמיד טוב לעשות חשבון נפש. מסתבר שבשבוע שעבר פורסמו במדור זה דברים שפגעו בידידנו עמיעד טאוב מ"מצב הרוח". בשבת שעברה התייחס טאוב בטורו "עמיעד מצוברח" על הצלחתם ה"היסטורית" לדבריו של ח"כי הבית היהודי להכניס את תקציב השירות הלאומי אל מסגרת תקציב המדינה, והביע תקווה שהצלחה זו תביא לבית היהודי שלושה מנדטים נוספים בבחירות הבאות. בעקבות זאת הצעתי כאן בשבוע שעבר שכמיהתו של טאוב למנדטים נוספים נובעת למעשה משאיפתו להיבחר לכנסת מטעם הבית היהודי.
הערה זו, יחד עם הערות נוספות שלי ושל אחרים, העלתה לטאוב את הסעיף, והשבוע הוא תקף את אלו ש"ממש כואבת להם העובדה שהוקמו מדיות... בהן ניתנת במה גם לכיפות סרוגות ובורגניות... שלא לדבר על במה למפלגת הבית היהודי, רחמנא ליצלן". לבסוף מייעץ טאוב למעירים פשוט לא לקרוא את "מצב הרוח". אם נתעלם לרגע מן העובדה שדתי-לאומי ממוצע באמת לא יפסיד הרבה אם לא יקרא את "מצב הרוח", ישנה די והותר ניירת בבתי הכנסת, חשוב לי לומר שההערה לגבי בחירתו של טאוב לכנסת נכתבה בהומור; אין לי ספק שטאוב מייחל להצלחת הבית היהודי לא בגלל שאיפתו לשבת על כיסא עור במליאה, אלא בגלל רצונו בהצלחת הציונות הדתית. אם הדברים הובנו אחרת - אני מתנצל.
ראש טוב
צל"ש השבוע מגיע ל"בראש יהודי" ולעורכו עמית שולמן, שבעקבות פטירתו של הרב עמיטל לפני כחודש (מאורע שעד כה לא צוין ב"בראש יהודי"), יצא השבוע לראיין את ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן. שולמן טרח להזכיר שהראיון על הרב עמיטל מתפרסם "למרות מחלוקתנו על דרכו בעניין ארץ ישראל והשקפתו השונה מדרכו של רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל", ובמהלכו הקשה לא מעט קושיות המרמזות על ההבדלים בין תפיסות העולם של המראיין והמרואיין ("מהו אם כן הגבול המפריד בין העשה לך רב לבין דעתו האישית של התלמיד?", שואל שולמן את הרב מדן, "זה לא פתח לבלבול של התלמידים?"). בכל אופן, "בראש יהודי" מקבלים נקודות על פתיחות ונתינת במה לדעות אחרות, ויש לקוות שמגמה זו תימשך.
סרק סרק
תסלחו לי, אבל "ארץ ישראל שלנו" הולך ונהיה הזוי משבוע לשבוע. השבת, לצד ראיון "מיוחד!!" עם ח"כ בן ארי (מה מיוחד? זה העלון שלו!) ועדכונים חמים מהשטח (כלומר, ממוזיאון גוש קטיף), הופיעה השבת במדור המכונה "אקטואליה" כתבה על נבואותיו המתגשמות של הרבי מלובביץ ביחס לארץ ישראל. לדוגמה, ב-1988 אמר הרבי ש"בחיפה יש עמק, ובעמק נמצאים אבנים טובות ומרגליות", והנה, למרבה הפלא, התפרסם השבוע ב"ישראל היום" דיווח על חיפושים אחרי יהלומים בחופי חיפה שהחלו לא מזמן, וכבר התגלו "ממצאים מפתיעים". הכתבה ממשיכה בתיאור נבואות נוספות של הרבי מלובביץ שהתגשמו, ובכותרת משנה נכתב שהדברים הם "מדריך למעוניין להתעשר".
בעמוד האחורי הופיע מכתב גלוי לראש הממשלה מאת מנהיגה הרוחני של התנועה, הרב שלום דב וולפא. במכתב מתוארת דרכם המדינית של רבין, שרון ואולמרט - האחד, כזכור, נרצח, השני מונשם והשלישי נחקר - ש"בחרו ללכת בדרך הקלה והנוצצת, זכו ללטיפות מהתקשורת ומאמריקה, וכך גרמו לאסונות לעם ישראל ולעצמם". לגבי הסכמי אוסלו כותב וולפא כי "סופו המר של נתיב זה מבחינת עם ישראל, והטרגדיה שפקדה את רבין, ידועים לכולנו...ביבי, מה שנשאר לך להחליט הוא אם אתה רוצה להיצרב בהיסטוריה עם אותם ראשי ממשלה נקלים שהמיטו אסון על עם ישראל וגם על עצמם...עכשיו זה תלוי רק בך! יש קונה עולמו בשעה אחת". והמבין יבין.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il