לשמוע בכיו של ציבור
בחודש האחרון עקבתי בסבלנות רבה אחרי הסיפורים השונים שהופיעו על הרב אליהו בעלוני השבת: סיפורי קוּלוֹת וחומרות (בעיקר חומרות), מופתים מימי בית הדין בבאר שבע, וסיפורים אישיים של תלמידים קרובים. השבת חיכיתי לראות כיצד יתייחסו העלונים לפטירתו של רב חשוב אחר, ציוני דתי, הרב יהודה עמיטל. ואכן, לא היו הרבה הפתעות: ב"עולם קטן" הוקדשה לרב עמיטל כפולת עמודים, עם מאמר מצוין של מורדי מילר מ"פלפול", האגף הגושניקי של "עולם קטן", וכן הספדים מאת הרב חיים נבון ואברהם ליפשיץ; ב"שבתון" ספדו ד"ר אביעד הכהן והרב מאיר נהוראי לרבם; ב"שבת בשבתו" הקדישו הרב רוזן והרב עמיחי גורדין את מאמריהם לרב עמיטל, וב"מצב הרוח" הוקדשה לרב עמיטל כתבה מרכזית של מנחם רהט.
והשאר? ב"ארץ ישראל שלנו" לא ציינו דבר על פטירתו של הרב, אך עם יד על הלב לא ציפיתי שהעלון הימני יתיחס לרב ה"שמאלן", אך גם בעלונים מרכזיים יותר, כגון "מעייני הישועה", "בראש יהודי" ו"באהבה ובאמונה" - דומייה. אף לא כותב אחד בעלונים הללו העלה על דעתו להקדיש מילה לזכרו של ראש ישיבה ציוני דתי בן 85, שעבר את השואה, הגה את רעיון ההסדר והעמיד אלפי תלמידים המפוזרים בכל שדרות החברה. אפילו ב"מעט מן האור", עלונו של חנן פורת, מתלמידיו הוותיקים של הרב עמיטל וממייסדי "הר עציון" לא נכתבה מילה על הרב עמיטל. לא כאן המקום למנות את הסיבות למצב מחפיר זה. המעוניינים להרחיב יסורו נא אל מאמרו של הרב חיים נבון.
מה עם המפונים?
עלונים רבים התייחסו השבת לעקירת יישובי גוש קטיף, במלאת חמש שנים לעקירה. ההתייחסות הרצינית והמעמיקה ביותר לנושא הופיעה ב"עולם קטן". העלון, שהוכיח שאפשר לכתוב גם על הרב עמיטל וגם על ההתנתקות (מה שעלונים אחרים כנראה לא הבינו), פצח בפרוייקט מיוחד: "האם ההתנתקות השפיעה?", כולל כתבות על השפעת ההתנתקות על ההתיישבות, על התקשורת ועל החברה הישראלית. בעוד ב"מצב הרוח" העלה חגי הוברמן זכרונות עליזים מימי השב"חים והמסתננים וב"ארץ ישראל שלנו" התעסקו בהחדרת פרסומות סמויות למוזיאון גוש קטיף, "עולם קטן" היה העלון היחיד שפרסם כתבה על הזנחתם המחפירה של תושבי גוש קטיף לאחר ההתנתקות, על העובדה שרק תשעה אחוזים ממשפחות המפונים נכנסו לביתם החדש, ורק 38% מאתרי הקבע של המפונים החלו להיבנות. עלילות שב"חים ופרסומות למוזיאון גוש קטיף זה מעניין ונחמד, אך חשוב הרבה יותר להפנות את תשומת הלב לכך שיש כאן אנשים בלי בית.
בלדה לכותב כפול
קשה למצוא הפתעות ב"שבתון". הכותבים פחות או יותר אותם כותבים, הקוראים פחות או יותר אותם קוראים, וכל הצדדים מאושרים. אחד הכותבים הקבועים בעלון הוא הרב מאיר נהוראי, רב משואות יצחק. השבת, ממש שני עמודים אחרי מאמרו של הרב מאיר נהוראי, הופיע מאמר אורח של אדם עם אותו שם ממש: מאיר נהוראי, שעוטר בתואר "סופר". האם יש כאן שני בני אדם? האם הרב נהוראי כותב טור נוסף, מנקודת מבט ספרותית? בכל מקרה, בהחלט העובדה שישנם שני כותבים בעלי שם זהה באותו עלון היא בהחלט משעשעת.
משיב הרוח
ספר הסיפורים של "עולם קטן", ספריהם של חנן פורת, הרב רוזן, הרב אמנון בזק, ספר שו"ת סמס של הרב אבינר - כל אלה באו לעולם לאחר שהתפרסמו כמדורים בעלוני שבת. הגיע הזמן לספר נוסף מתוך עלוני השבת: ספר שירה מאת הרב אבינר. ב"ראש יהודי" של השבת שעברה פרסם הרב אבינר שיר אהבה שכתב לאשתו, והשבת ב"באהבה ובאמונה" פרסם הרב אבינר שיר ארס-פואטי ובו חשף את רצונו האמיתי להשתייך לעדות המזרח. מקצב, חרוזים, יש שם הכל. ספר שירים של הרב אבינר, שיצטרף לקליקת הרבנים-הסופרים, יהפוך לרב המכר החדש של ספריית חווה (יש מצב גם לחתום על חוזה עם "הקיבוץ המאוחד"), ויהווה מתנת החיזור האולטימטיבית של בחורי "מכון מאיר" לארוסותיהם. מי לוקח על עצמו את המשימה?
לא מתאים
השאלות הסלולריות ב"מעייני הישועה" הפכו להיות, תסלחו לי, יותר ויותר הזויות. השבוע הופיעו שאלות כגון: "אני מחכה לראות המשיח כל יום. האם עלי לקחת איתי לכל מקום בגדי שבת??" או שאלה לרב שמואל אליהו: "מו"ר אביך כתב לנו לפני שנים לקנות דירה בירושלים. לעומת זאת, רב היישוב מעודד אותנו לקנות ביישוב. מה לעשות?". ב"עולם קטן", לעומת זאת, נענו לקריאתנו וחידשו את מלאי השאלות והתשובות, לאחר כמה שבועות של לקט ממוחזר. השאלות היו אמנם פחות משונות (יחסית לשו"ת סמס כמובן), אך השבת הופיעה בפעם הראשונה, למיטב זכרוני, תשובה של הרב אבינר שדוחה את השאלה, כיוון שהיא לא מתאימה לסלולרי: "למה ה הטוב אפשר שואה? הרב אבינר: לא שאלה לסמ"ס. התקשר או עיין בספרי: אורות מאופל". נעיין.