לא אהבתי
יושב לו העורך בחדרו החשוך, וחושב על פרויקט מיוחד או על מאמר שכדאי להזמין. המעיינות יבשו, הראש כבר לא כל כך עובד, ובצר לו, מחליט העורך לעסוק בנושא השחוק והבנאלי מכל: הפייסבוק - השפעותיו השליליות, הסכנות שבו, השינויים שהוא חולל ושאר הבלה-בלה. אין דבר קל יותר מלהזמין שניים או שלושה רבניםפסיכולוגיםרבנים-שחושבים-שהם-פסיכולוגים שימלאו 500 מילים, יחזרו על הטקסטים המוכרים ויגישו את אותן המסקנות. אולי די עם זה? לא רק שהעיסוק האובססיבי בנושא לא ישכנע את המכורים לרשת החברתית לסגור את חשבונם ולשמור את הלייקים שלהם לעצמם, הוא כנראה יגרום לאלו שעוד לא פתחו פייסבוק - לעשות זאת, ולו כדי לראות על מה מדברים כל הזמן בעלוני השבת. נושא הפייסבוק מוצה; קדימה, לנושאים הבאים.
פייגלין בתשלום
בשורות לא כל כך משמחות לשוחרי מחר, הירחון הפייגליני בעל הניחוח החילוני-אקדמי: העלון, שהופץ עד כה בין עלוני השבת ואיזן מעט את סף האיכות הנמוך, יופץ מעתה למנויים בלבד, במחיר של 9.90 לגיליון. קברניטי העלון גילו שאי אפשר להוציא עלון ללא פרסומות, ולהישען על קופת "מנהיגות יהודית" ההולכת ומתרוקנת. לקרן החדשה לישראל פניתם?
קול בישועה ערווה
לפני כמה שבועות, כששיבחתי כאן את "מעייני הישועה" על כך שהם מפרגנים לפרוייקטים תרבותיים שנעשים על ידי נשים, לא תיארתי לעצמי שזו רק ההתחלה. השבת, בתחתיתו של עמוד 6, הופיעה פרסומת קטנה ל"יום האישה הבינלאומי" במתנ"ס באפרת. בשיאו של היום, הכולל בין היתר סדנאות כתיבה ושיעור מפי הרב בורשטיין (מכון פוע"ה), יתקיים "המופע המרכזי" עם הזמרת מירי מסיקה. ובעוד עיניי תרות אחר המשפט המוכר "המופע לנשים בלבד", נדהמתי לראות, באותיות זעירות מאוד, את המשפט: "המופע פתוח גם לבני זוג". גם אתם, גברי אפרת, מוזמנים לשמוע את דברי התורה של הרב בורשטיין, ולאחריהם את שירתה של מירי מסיקה. ספק רב אם הרבנים החתומים על "השבועון למשפחה הדתית והחרדית" שמו לב לפרסומת המביכה. האם הם נרדמו בשמירה, בעוד מי הפלורליזם זורמים במעיין? האם בגיליון הבא יופיעו במדור התרבות רשמים ממופע אקוסטי של יהודית רביץ?
מספרי ברזל להתהפך
זה כמעט קרה. "מצב הרוח" כמעט הצליחו לפרסם כתבה מושלמת, טובה, ללא פגמים. הכתבה המרכזית בעלון עסקה בתוכנית הגיור הצבאי "נתיב", ובקשיים בהם נתקלים המתגיירים דרך הצבא. הכול טוב ויפה, רק שכתוצאה מתקלה טכנית, כל המספרים שהובאו בכתבה הופיעו במהופך. כך גילינו שבשנת 0102 גוירו 008 חיילים ב"נתיב"; שבמכון הגיור לומדים 0005 תלמידים, שבחודש דצמבר יש 51 ימים ושביממה יש 42 שעות. לא נורא, קורה. דווקא מספר הגיליון היה מספר פלינדרומי, דהיינו, מספר שניתן לקרוא באופן זהה משני הכיוונים: גיליון 121.
העלון של המדינה
שימו לב לשתי תופעות בגיליון השבת של "עולם קטן": 1. בעמוד הראשי פורסמו נאומיהם של גבי אשכנזי ובני גנץ, שנישאו השבוע בטקס חילופי הרמטכ"לים. 2. מערכת העלון פצחה בפרוייקט חדש ומעניין - "התכנית של הימין", במסגרתו תוצג בכל שבוע הצעה אחרת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מהזווית הימנית של המפה. יותר משפרסום הנאומים מלמד משהו על שני הרא"לים, ויותר משהתכניות המדיניות של הימין מסייעות לפתרון הסכסוך, שתי התופעות הללו מלמדות משהו על העלון: "עולם קטן" מבקש להיות הבמה הרשמית, המרכזית, של המגזר; ה"ידיעות אחרונות" של הציונות הדתית. פרסום נאומי הרמטכ"לים משווה אווירה ממלכתית ורשמית; פרסום המאמרים המדיניים מעיד על עומק ועל לקיחת אחריות לאומית. שתי התופעות הללו הן דוגמה בלבד, אבל התחושה שלי היא שזה הכיוון, זו המטרה, וזה היעד אותו שמו העורכים לעצמם. ימים יגידו אם ההימור שלי נכון, או יותר חשוב - האם המהלך יצלח, והציבור הדתי יזהה ב"עולם קטן" את כלי התקשורת המרכזי שלו (חוץ מ"כיפה", כמובן...).
יש לי לפעמים הרגשה של דזה-וו
לפני כמה שבועות, לקראת "יום הזהות היהודית" שארגנו רבני צהר, הוקדש "השבת", עלונו של הארגון, לנושא החקיקה הדתית במדינת ישראל, ובדרך אגב גם קידם את יום הזהות המדובר. נו, מילא. לפני שבוע הצליחו צהר לדחוף את יום העיון הזה פעם נוספת ב"יש"ע שלנו", שפרגנו קצת לקולגות. אבל זה לא הספיק לצהר: גיליון "השבת" לפרשת כי-תשא הוקדש כולו לחגיגת יום העיון שחלף ועבר, למניית ההישגים שלו, להודאה לכל האחראים עליו ולהוספת עוד ועוד טפיחות על השכם, מבלי לשים לב לגב, גבו של הקורא, שנשבר מכך שבמקום לקרוא דברי תורה ומאמרים חשובים, החומר שהוא מקבל לידיו פעם אחר פעם הוא תערובת של הסתחבקויות ועשיית-טובות לחברים, כל זאת במסווה של עלון שבת רציני. לא קונים את זה יותר.
זהה את הפוטנציאל
פינת "זהה את הדמות", המופיעה מדי שבת ב"יש"ע שלנו", ראויה לכל מילות השבח. בכל שבת מופיעה בה תמונה של דמות הקשורה לציונות ולהתיישבות בארץ ישראל: אורי צבי גרינברג, זרח ורהפטיג ואחרים, והקוראים מתבקשים לזהות את הדמות. בכל שבת מתפרסמת התשובה לחידת הגיליון הקודם, כמו גם שמות הזוכים - רובם המכריע ילדים - שהצליחו לזהות את הדמות. ההסדר החמוד הזה לא סיפק את מועצת יש"ע, המו"לית של העלון, שזיהתה בחידה התמימה הזו פוטנציאל להגדלת הכניסות לאתר האינטרנט המיושן והמעט-מקרטע שלה. מעתה לא יופיעו שמות הילדים הפותרים בעלון עצמו, אלא רק באתר האינטרנט של מועצת יש"ע. חבל, מה עם קצת נחת להורים?
שטו"ת השבוע: כל זאת ועוד בגיליון הבא
נדמה שסר חִנם של השו"תים הסלולריים, והם אינם משעשעים כמו פעם. הגיע הזמן לעבור לשיטה הבאה: יצירת מתח. השאלה האחרונה בשו"ת של "עולם קטן" השבת הייתה "למה לפי התורה הדת עוברת לפי האם?". שאלה מעניינת וחשובה, אך את התשובה לא זכינו לקרוא. תשובתו של הרב אבינר נפתחה במילה: "כי" - וכאן הסתיימה היריעה, נגמר העמוד ונקטע השו"ת באִבו. השאלה מדוע היהדות הולכת לפי האם תישאר בסימן שאלה, לפחות עד לשבוע הבא. הישארו איתנו.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il