העולם כולו עוסק כיום בשלוש סוגיות מרכזיות. ראשונה בהן היא התחממות כדור הארץ, והמשמעות הגדולה של הנזק האקולוגי שבני האדם הביאו בהתנהגותם. התחממות זו מאיימת על המשך קיומנו, וייתכן (אם כי זה לא בטוח) שאנו כבר חשים בו במזג האוויר המוזר שאנו חווים. שנייה בהן היא סכנת הקיצוניות האיסלמית - לא האיסלם הוא המאיים על קיום העולם, כי אם החלקים הרדיקליים והקיצונים שבו. שלישי שבהם הוא שאלת הגלובליזציה והמשמעות הכלכלית של יחסי המדינות העשירות יותר והעניות יותר. בסוגיות אלה עוסקים מנהיגי העולם בשעה שהם נפגשים, כינוסים וימי עיון רבים, מכוני מחקר ושאר כלים בהם נעשה הדיון הציבורי בעולם כולו.
מפני מה נושאים אלה לא תופסים מקום בעולמנו שלנו? סביר להניח כי לא בגלל שאין הם חשובים. סביר להניח כי אין הנושאים האלה תופסים מקום בעולמנו בשל סדר היום המטורף של מדינת ישראל. מדינה הנמצאת עדיין בהקמה, מדינה שאין לה חוקה משלה, מדינה שעוד אין לה גבולות מוכרים, מדינה שחיים בתוכה מאות אלפי בני אדם שאזרחותם לא הוסדרה - אין לה פנאי ואין מקום בתודעתה לעסוק בכל הנושאים החשובים שהעולם כולו עוסק בהם. מי שנאלץ להיאבק על קיומו, מי ששכניו יורים לתוכו טילים ופצצות מרגמה, מי שצריך להתמודד עם האתגרים השונים של ניווט בין ענייני הלכה וענייני מדינה - חש כי מדובר בלוקסוס של ממש לעסוק בנושאים הגדולים והנשגבים האלה. ניתן אולי להבין את המציאות הזו אך בשום אופן לא להסכים איתה. חלק גדול מצלם אלוקים שבאדם הוא האחריות הגדולה שיש להם כלפי העולם וכלפי המציאות, ואין אנחנו יכולים לפטור את עצמנו מהתמודדות עם סוגיות אלה. גם מבחינה פראקטית - אחד הדברים שהנביאים לימדו אותנו הוא הסכנה של התמקדות בשאלות מקומיות, והעלמת עין מנושאים רחבים ובעלי משמעות עמוקה. הנביאים קראו לראות במציאות הכללית את פועל ד. שלוש הנושאים האלה הם מעשי ידי אדם - הם תוצאה של התנהגות לא מוסרית, של צריכת יתר וחוסר צניעות וענווה כלפי הבריאה, הם תוצאה של אטימות למצוקת אומות אחרות והתעשרות על חשבונן, הם תוצאה של אי קיומו של שיח מזרח ומערב ועוד עניינים שונים מעין אלה. לכל אלה שורש מוסרי ורוחני, ולכל אלה משמעות מעשית. האפשרות שמא גל גדול עומד בפתח שישטוף את העולם כולו, ויגמד את הנושאים השונים שאנו עוסקים בהם ביום יום כל כך ריאלית, שכלל לא ברור מפני מה אנחנו מתירים לעצמנו שלא לעשות דבר.
וכי מה אנו יכולים לעשות בנושאים גלובליים כאלה? אנו יכולים לעשות שני דברים. ראשון בהם הוא ליטול אחריות בקטן. יש בידינו לתרום הרבה מאוד למניעת זיהום המציאות על ידי מיחזור והפסקת הבזבוז, מתוך עמדה רוחנית דתית של איסור השחתת מעשה ד, ומתוך עמדה מוסרית של צריכה בהתאם למה שיש; יש בדינו לפתוח במהלך של התקרבות לאסלם הלא-קיצוני [בהודו, לדוגמה, יש 200,000,000 מוסלמים שאין הם קשורים לסכסוך שלנו]; יש בידינו לצמצם את היבוא ואת הניצול שבתהליך הגלובאלי. כל אלה הם מעשים פרטיים שכל אחד יכול לעשות בעולם שלו.
מעבר לכך, היהדות בכללה יכולה לתרום לעולם כולו משנה רוחנית ודתית של יחס לעולם, שתתרום את תרומתה להתמודדות עם האתגרים של העולם הרחב. אמונתנו העמוקה שהאדם הוא "צלם אלוקים" ושיש בידו להתמודד באופן נכון ומאוזן עם האתגרים הגדולים הקיימים בעולם כוללת בתוכה גם שליחות כלל עולמית. כשם שהענקנו לעולם את השבת, כשם שהענקנו לעולם את האמונה בא-ל אחד, כשם שהענקנו לעולם תרומה ייחודית בתחומי עיסוק מרובים, נכון יהיה לעשות זאת גם מול אתגרי השעה. ככל שנעסוק בסוגיות אלה, נלמד אותן ונבין את ההקשרים השונים שלהן, כן עשויה להתחדש בשורה היונקת מעולמה של תורה ולתרום את התרומה הגדולה של אמונת ישראל בעולם כולו.