א.הוצאתו של רודן להורג ממלאת את הלב בראש ובראשונה בתחושה עמוקה מאוד של סיפוק: יש דין ויש דיין, ומי שעינה, רצח ואנס עשרות אלפים, בסופו של דבר שילם על כך בחייו. לא ניתן לדבר על שמחה, כי קשה לקשר בין שמחה לבין העובדה שאנו הורגים אדם; לא ניתן לדבר על צער, כי אין אנו מצטערים על כך שבוּער רע מהעולם ועוד נמסר מסר רחב יותר לרשעים כולם. הסיפוק הוא על כך שהעולם עתה מסודר יותר, ויש בו תשלום גמול מסוים. זו שמועה טובה, וראוי לברך עליה הטוב והמטיב.
ב.הנקמה ברשע אינה פסולה בעינינו. להפך, הנקמה מלמדת כי ישנו מעמד גם לדין וגם לעשייתו. זהו עיקרון מהותי, וגם אם ההריגה אינה משרתת מטרה ספציפית, היא משרתת את העיקרון הזה. אמנם אנו נזהרים מנקמות, בשל העובדה שפעמים רבות הן מתדרדרות לשפיכות דמים אכזרית ומיותרת, בבחינת "הלנצח תאכל חרב", אולם כאשר מדובר על רשע מסוגו של סדאם חוסין, אנו מעוניינים לנקום בו על פשעיו, ומצטערים שניתן היה להוציאו להורג רק פעם אחת בלבד.
ג.סדאם חוסין סיכן את העולם כולו בהיותו חלק פוטנציאלי מציר הרשע. בחסדי שמים הצליחה מדינת ישראל להחליט ולבצע את הפצצת הכור האטומי שבנה עוד לפני הפעלתו, ובכך למנוע בעדו מלהגיע ליכולת גרעינית. במלחמת המפרץ הראשונה הוא הורה להפציץ את אזרחי ישראל ב-39 טילים שהופעלו כנגד האוכלוסייה האזרחית. על כך מגיע לו גמול, והוא ב"ה קיבל אותו.
ד. קשה היה להאמין לפני כמה שנים כי זה יהיה סופו של סדאם חוסין. הדבר מלמד אותנו כי יכולתנו לצפות את העתיד אינה גדולה, ואנו צריכים להימנע משחצנות ומוודאות ביחס לתהליכי העתיד. הדבר מחזק את הגישה הדוגלת בעשיית הדברים הנכונים מצד עצמם, והישענות ממועטת על תחזיות לעתיד, בשל המגבלות האנושיות שיש לנו.
ה. אנו לא עוצמים את העיניים מעניינים שעוד נותרו בלתי פתורים. מוציאיו של סדאם להורג אינם צדיקים גמורים, ובוודאי שאין הם אוהבי ישראל. לא כל הבעיות נפתרו, וייתכן כי עיראק תהיה במקום הרבה יותר גרוע מבחינתנו בציר הכללי של הרשע. למעלה מכך, אנו לא יכולים להתעלם ממגבלות הכוח. הכוח האמריקאי לא מצליח לעשות את מה שהוא היה חפץ לעשות, ואין בכוחו לנהל את העולם. התמונה בסופו של דבר מורכבת. אך זה אינו מונע מאתנו להיות מרוצים, כמו שפסק השולחן ערוך: "מברך על הטובה הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבוא לו רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו" (אוה"ח רכב, ד).
ו. בסופו של דבר נזכיר לעצמנו, כי החלום שלנו אינו מלחמה. חזון אחרית הימים שלנו מדבר על בית המקדש בראש ההרים כשכל העמים באים ללמוד בו תורה "כי מציון תצא תורה ודבר ד מירושלים" (ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב). זה צריך להיות יסוד חינוכי עמוק, אשר אנו נזכרים בו בכל פעם שאנו מצליחים לחסל עוד אויב. יסוד המזכיר לנו בעיקר את העובדה, שכל מה שאנו עושים הוא כדי לשחרר את העולם מהרוע ולהעצים את יכולתנו להגיע לתקופה מאושרת זו.